(התמונות: נעמה טואטי) שימו לב – המקום נסגר אני חייבת להתוודות – מאז ומתמיד הייתי מהירה להתאהב. זה קורה לי בשניות. במשפט. במבט. אני מיד מרגישה את זה טוב בבטן, שאין לטעות בהרגשה הנהדרת הזו. ברור לי ששם אני צריכה להיות. אתמול קיבלתי בדואר גלויה שבישרה על חנות מעצבים חדשה ברובע, ומשהו בפשטות של הגלויה, […]

הבלוג בן שנה היום. אני נרגשת. לכבוד יום ההולדת, ולאחר שיטוטים אינספור ברחבי הרובע, דגימת מזונות, שתיית משקאות, מדידת בגדים ורכישת צעצועים – החלטתי לכתוב על מקום שעדיין לא קיים ברובע. המקום הדמיוני חסר לי כל כך, שאשמח לפרוש כאן את משנתי לגביו, בתקווה אופטימית שמישהו יקרא וירים את הכפפה. הספציפיקציות והחזון להלן. נדרשת רק […]

     בשבוע שעבר החלטתי לקחת את העניינים לידיים, וברצינות האופיינית לי התחלתי לחקור. בתי סובלת מאז ומתמיד מנזלת כרונית, והפעם החלטתי ללמוד ולטפל בה בדרכים נעימות, אך אפקטיביות. עם השנים נוכחתי לדעת כי כאשר אנחנו מתכוונים לפתור בעיה ברצינות, כבר עשינו חלק גדול מהעבודה. כנראה ההתכווננות בראש עושה משהו. פיזיקה משפחתית יודעת על מה […]

   שימו לב – המקום נסגר טרם הספיקותי לבקר בבית הקפה הספורטיבי הצמוד לחנות בכניסה לרמת החייל, והנה הוא הפך למאפייה בשילוב בית קפה. החלטתי למהר פן יוחלף גם הוא במהירות של רץ למרחקים קצרים. כיוון שאישיותי לא סובלת מעודף ספורטיביות, חששתי מעט להיכנס למקום, הנודף כולו ריח כושר וסטייל, לפחות מבחוץ. כשנכנסתי פנימה, הבנתי […]

   בכל פעם שאני נכנסת למכולת, לסופר, אפילו לפיצוציה, זה קורה. אני מרגישה סוג של בגידה. בגידה בערכים שלי, בקו המנחה שלי, בעמוד השדרה שלי. השהייה במחיצתם של כל צבעי המאכל והחומרים המשמרים שנמצאים שם מלחיצה אותי. המרחק מהאלמנט הבריאותי מצליח להפגיש אותי עם צדדים אפלים. המבט שלי שנח על ערימות החטיפים המלוחים מתחיל לרצד. […]