הבלוג בן שנה היום. אני נרגשת.

לכבוד יום ההולדת, ולאחר שיטוטים אינספור ברחבי הרובע, דגימת מזונות, שתיית משקאות, מדידת בגדים ורכישת צעצועים – החלטתי לכתוב על מקום שעדיין לא קיים ברובע. המקום הדמיוני חסר לי כל כך, שאשמח לפרוש כאן את משנתי לגביו, בתקווה אופטימית שמישהו יקרא וירים את הכפפה. הספציפיקציות והחזון להלן. נדרשת רק היוזמה.

המקום – בר יין קטן, אפלולי וקסום. קחו רגע ועצמו את העיניים. דמיינו את ברברסקו המיתולוגית, ג'ונו, בל ואנטואן, הקומה השנייה של פיקולה פסטה וז'אזו וינו. פקחו את העיניים. איך עדיין אין בר יין ברובע? תעלומה.

המיקום המועדף – גבעת הפרחים (זוכרים את דאדא?), נאות אפקה (לא הגיע הזמן לפנות את קפה ג'ו?), הדר יוסף (כנ"ל לגבי שטרויזל). חשוב מאוד שתהיה חנייה ליד.

שעות הפתיחה – משש בערב ועד חצות. בסה"כ מדובר ברובע בורגני למדי.

תפריט היינות – יינות ישראלים בעיקר, עם דגש על יינות מיקבי בוטיק קטנים. אני לא מבינה גדולה ביין, אז קחו את הצעתי בנושא בעירבון מוגבל. זו הפטריוטיות שלי מדברת מפי.

לצד היין – ברוסקטות בתוספות שונות, ירקות עונתיים צלויים, לחם טוב והרבה שמן זית ישראלי איכותי. ממש לא אכפת לי שהמקום יהיה טבעוני.

העיצוב – הרבה עץ, הרבה שחור ונגיעות אדומות. קלאסי? כסאות עץ גבוהים שלקוחים ממקומות ומתקופות שונות, כמה שולחנות בר גבוהים ובר אחד מרכזי (נא לא לשכוח מתלים לתיקים). קיר של יינות. מטבח בלתי נראה. נרות נרות ונרות מסביב. לא, אני לא רומנטיקנית בכלל.

המוזיקה ברקע – מוזיקה שיודעת ללטף ולרגש. אינספור שירים מתנגנים לי כרגע בראש. ביורק לוחשת לי, בריאן פרי מלטף אותי בקולו החושני, הקיור קורעים אותי לגזרים עם המילים, פרינס יודע על מה הוא מדבר איתי בבלדות השקטות והסקסיות, מייקל האצ'נס נוגע בי, פינק מרטיני מביאים אותי לכדי חיוך, רוד סטיוארט מחדש לי, שינייד או'קונור מוכיחה אותי על טעויותיי, קייטי מלואה גורמת לי לדמוע, דייב גאהן מאיץ לי את הלב. וזו רק רשימה חלקית. מאוד חלקית.

יש עוד משהו ששכחתי? כי אני כבר רואה את המקום בבירור בדמיון. אם מישהו קורא ומוכן להרים את הכפפה, אני פה לייעוץ ולעזרה. מבטיחה להיות לקוחה קבועה ונאמנה. מבטיחה להגיע לערב הפתיחה, ולטעום וללגום וליהנות, ולכתוב, וללוות. נו? מישהו?