(בתמונה: באחד ממפגשי הבלוגריות המקומיות)

הבלוג הזה הוקם לפני כמעט שש שנים. מי היה מאמין?

עברתי כל כך הרבה בזכותו ואיתו. הבוקר, בעודי חושבת על פגישת הבלוגריות המקומיות שהתקיימה אצלי לאחרונה, חשבתי שאולי הגיע הזמן לעדכן אתכם בכל מיני התפתחויות, כי מבחינתי אתם השותפים הכי טבעיים שלי למסע הזה, גם אם אני לא תמיד רואה את התגובות שלכם מבעד למסך (אם אתם רואים אותי בקפה המקומי, אצל הספר השכונתי או מזגזגת באופניים ברובע, חייכו אלי. אני מתה על חיוכים. ואני גם אוהבת את הנגיעה של הבלוג בשטח, ותמיד שמחה להכיר את הקוראים, לא רק וירטואלית).

את הסיפור של הבלוג אתם כבר בטח מכירים (ואם לא, זה הזמן). אבל מה שקרה לי מאז הוא מסע מרתק ובעיקר מרגש. אז הנה קצת על המסע הזה שלי.

לאחר שהבנתי שיש לי נטייה בלתי נגמרת להתאהבות, אהבה בלתי מוסברת לעסקים קטנים, התלהבות מחודשת מכתיבה ומקום מיוחד במוח שבו הכל נצבע בוורוד, הבנתי שאני חייבת להעביר את זה הלאה. אולי ההתלהבות שלי מהגשמת חלומם של אחרים יכולה להדביק אחרים?

כשאני כותבת על מטפלת סינית ומבינה שהגיעו אליה באותו היום כמה לקוחות חדשים, או על מבשלת בבית שקיבלה מעל 20 הזמנות לארוחות צהריים, או על סדנא מעולה שמיד נרשמו אליה, אני גם מבינה שזה עובד! שאתם לא רק קוראים, אלא יוצאים ומכירים את האנשים המופלאים שיש לנו כאן ברובע. אתם יודעים כמה כוח יש לנו פה?

מילים כמו קיימות, כלכלה מקומית ועסקים קטנים נשמעות לפעמים ריקות וקלישאתיות. אבל כשמבינים שהלכה למעשה זה מה שאנחנו עושים פה בכל פעם שאנחנו בוחרים לרכוש מעסק קטן מקומי במקום מרשת גדולה, אנחנו מבינים שהשינוי בעצם בידיים שלנו.

כשהבנתי את הכוח הזה, קרו לי כמה דברים. קודם כל רציתי להמשיך לעשות מה שאני עושה, וזה הוביל אותי לבדוק האם אני יכולה להפוך את הבלוג הזה לסוג של עסק. כתבתי על כך, ואם לא קראתם, אתם מוזמנים. המהלך הזה היה מאוד לא פשוט, ודרש ממני יציאה מאזור הנוחות שוב ושוב. אבל כשהבנתי שהוא אפשרי, הלב שלי התרחב עוד קצת.

מיד רציתי להעביר גם את זה הלאה. ואז הגיתי במוחי גדוש הרעיונות את הקמת רשת הבלוגריות המקומיות. הרעיון היה לתת לעוד נשים את הידע והאפשרות לעשות את מה שאני עושה, באמצעות הבלוג, במקומות אחרים. כל אחת בקהילה שלה. זה קרה לפני קצת יותר משנה. מאז גיבשתי סביבי חבורה מרגשת ומדהימה של 9 נשים, שכל אחת מהן יוצרת, כותבת ותומכת בכלכלה מקומית בקהילה שלה. אילו הייתם מכירים אותן, הייתם מתלהבים כמוני, תאמינו לי.

בינתיים התאהבתי בכל יום עוד יותר באפשרויות שהבלוגים מציעים. יום אחד הבנתי שסוף סוף מצאתי את החוליה המחברת שלי לכל דבר – רגש. ולבלוגים יש את זה בגדול. כל פוסט הוא בעצם סיפור מרגש, כל עסק קטן הוא חלום שהוגשם, כל אדם שמופיע בבלוג המקומי הוא חלק חשוב בקהילה שלנו, חלק שאולי לא הכרתם.

את היכולת המופלאה הזו של הבלוגים לקחתי צעד אחד קדימה, והתחלתי להנגיש אותם גם לעסקים. כי אם עסק יכול להציע חיבור רגשי (ובינינו, אנחנו רוצים לעשות עסקים עם אנשים, לא עם מוצר או שירות), למה לא לתת לו את האפשרות הזו? כך התחלתי ללוות עסקים בדרך להקמת בלוגים. זה עולם כל כך מעניין! סוף סוף יש לי את היכולת לחבר רגש לעולם העסקי הקר והמנוכר שנמלטתי ממנו לפני שנים.

היום הימים שלי מלאים בבעלי עסקים קטנים שמגשימים חלום או שניים (ואנחנו פה לעזור להם. תראו כמה בני מזל אנחנו), בבלוגריות מדהימות שלוקחות את האהבות שלהן צעד אחד קדימה, בעסקים שרוצים לדבר שפה אחרת, ביצירתיות ובכתיבה ובפיתוח מוצרים הקשורים לבלוגים.

כרגיל, זו הזדמנות לומר תודה. לכל אחד ואחת שעוצרים רגע את היומיום כדי לקרוא, להתעדכן, כדי להתחבר לעוד אדם ברובע. לכל מי שיוצא רגע מהמסך ומרים טלפון לעסק שהוא קרא עליו, שבוחר לעשות שינוי, שזורק מילה טובה. תודה לכל מי שנותן לי כוח להמשיך.

תודה ענקית לבעלי העסקים שנותנים בי את האמון הזה, לדבר בשפה שונה, רגשית, לעשות חיבורים בתוך הקהילה. תודה לכל מי שמגיע לאירועים קהילתיים. תודה לכל מי שמוכן להקשיב. ותודה ענקית לכל מי שבמהלך הדרך אמר לי שיש טעם במה שאני עושה. לו היה לכם מושג כמה זה מחזק אותי…

אשמח, כרגיל, לשמוע מה אתם אומרים.

רוצים להתעדכן בכל מה שקורה בקהילה המקומית? הירשמו לבלוג.

שתהיה לכם שנה אזרחית נהדרת, וחג חנוכה מואר במיוחד!

שלכם,

גיל