(ציור: שלי גביש שרון)

הבלוג כבר בן יותר משלוש, והחלטתי שהגיע הזמן לשתף אתכם קצת בלידתו, התפתחותו וגלגולו הנוכחי.

הבלוג נולד כמעט במקרה (אבל אין כזה דבר, נכון?). יום בהיר אחד של חורף, (ממש כמו שמתחילות אגדות), חבר שלח אותי לבית הקפה דיסנצ'יק, שרק נפתח, וביקש שאספר לו מה דעתי. אז סיפרתי, בכמה מסרונים קצרים והיתוליים. הוא חשב שזה נחמד ומצחיק. אני חשבתי שזה פשוט תיאור של המציאות. למרות חוסר ההסכמה, כמה ימים לאחר מכן, הוא הציע לי לפתוח בלוג (מיד הסכמתי. ואז שאלתי "אבל מה זה בלוג?") ולכתוב בו את מחשבותיי בנושאי העסקים ברובע. לא יכולתי לדעת אז לאן זה ייקח אותי. זה היה הפוסט הראשון בבלוג.

זה החל כבלוג ובו ביקורת סמויה על מקומות ברובע. עם הזמן הבנתי שהמקום של הביקורת פחות  נוח לי. לאהוב מרגיש לי הרבה יותר נכון. רומנטיקנית נשארת רומנטיקנית, וגם חוסר התקנה מקומו מובטח.

בשנה האחרונה הבנתי שהבלוג בעצם נותן במה לאנשים פה באזור. כאלו שמתפרנסים מאהבות, מיצירה. בעיקר כאלו שיש להם ברק בעיניים. בכל פעם שאני פוגשת מישהו כזה, שהתשוקה מניעה אותו, אני מביטה בעיניים הבורקות ומבינה שאני נדבקת בזה גם. פלא שאני ממשיכה?

הרעיון שהתגבש במוחי הקודח, הוא שיש לנו רובע נפלא, ובו אנשים מעניינים, המציעים שירותים שונים. לא תמיד אנחנו יודעים שמה שאנו מחפשים נמצא לנו ממש מתחת לאף. הבלוג מנסה לתת במה בדיוק לאלו, כדי שתכירו, תדעו עליהם. כדי שתשתמשו כמה שיותר בשירותים מקומיים. כדי שאנשים ברובע יצליחו להתפרנס בכבוד ולהמשיך לעשות מה שעושה להם טוב, בעזרתינו. זה מזין אותנו, אותם, את האנרגיה סביבנו. זה טווה את חוטי הקהילה.

ואם אני, בלוגרית אחת, יכולה לתת במה לאנשים, ולתת לאחרים להכיר אותם, מה טוב. אני מנסה גם לתת לכם, הקוראים, ערך מוסף – הטבות, מידע שלא תמיד יש לכם, כמו גם אסוציאציות ומחשבות שהאדם או העסק העלו בי.

אשמח לשמוע על עוד אנשים עם ברק בעיניים, שרוצים להתפרנס מהתשוקה והאהבה שלהם. ספרו לי אם אתם חושבים שאתם כאלה, או מכירים כאלה, ושתפו אותי בחוויות שלכם מולם.

תוכלו לחפש את העסקים והאנשים שכתבתי עליהם גם דרך האינדקס של הבלוג. ואם אתם בעלי עסקים – ריכזתי את המידע עבורכם כאן.

יש לי מלאי שלם של רעיונות לעשייה און ליין ואוף-ליין. אני מקווה שהם יקרמו עור וגידים לאט לאט. אם יש לכם רעיונות, אל תהססו לספר לי.

מקווה להתראות, וירטואלית וגם פיזית!

גיל