אתם כבר יודעים שאני מחבבת במיוחד אנשים צנועים, נחמדים וחייכנים, נכון? אז לא אשאיר אתכם בחשיכה לגבי אחד האנשים הכי נעימים, צנועים ואדיבים שפגשתי. במקרה, גם עומד לשירותכם ממש כאן, ברובע.

יום לפני שנסענו לחופשה השנתית, שבה מדד הצניעות התברר ככמעט אפסי, לקחתי את בני ליוסי, הספר הכי מקסים ברובע (או בכלל), כדי שהפריזורה תתאים לשיזוף ולבגד הים החדש והחתיכי. את יוסי אני מכירה כבר זמן מה, ואין ולו פעם אחת שפגישה עמו לא מחממת לי את הלב. אנשים כמותו צריכים לשמור ממש קרוב, שתדעו. חיוך אחד שלו, והעולם נראה טוב יותר. אולי הוא באמת טוב יותר בזכות אנשים כאלו, מי יודע?

המשימה נשמעת לכם פשוטה, אך עלי להבהיר שלמרות שמלאו לו כבר שמונה שנים, זו לבני הפעם השלישית בלבד שהוא מתיישב על הכסא המסתובב אצל הספר, ועד כה הוא הסתפק בחדווה בביצועיה העגומים למדי של אמו. אלא שלאחרונה היא החליטה למרוד קלות ולהתפטר (לפחות באופן זמני), ולנסות לשוות לתלתליו של בנה האהוב, לפחות מדי פעם, מראה מהוגן ואפילו ישר. אני חושבת שחוסר הצניעות שבמלון העבירה אותי על דעתי אם התחלתי לכתוב על עצמי בגוף שלישי, ולכן כדאי שאפסיק ואתמקד בדברים החשובים באמת.

יוסי קיבל את שלושת רבעי משפחתי בשמחה, בחיוך הנודע שלו (שאין שני לו ברובע, תאמינו לי), ובסבלנות אין קץ. מיד לאחר שבני התיישב על הכסא, שם לב יוסי (כן, הוא גם רגיש) למבט המפוחד וביצע אי אלו להטוטים שלא היו מביישים את טובי הסטנדאפיסטים. מצאתי את עצמי צוחקת (טוב לבריאות, קצת פחות לקמטים סביב העיניים), בעוד יוסי מבצע תעלולים שונים ומשונים. בשלב הקסם שבו הוא נעלם, כבר ידעתי שזו תחילתה של ידידות מופלאה, ושמספרי התלתלים שרכשתי יכולים להישאר עמוק במגירה. יוסי התייעץ איתו לגבי האורך הרצוי, שימוש במכונה או מספריים, וזמן התספורת. לא האמנתי למראה עיני, אבל היו רגעים בהם יכולתי להישבע שבני אפילו נהנה. והקו? ישר ומסודר מתמיד!

בסיום התספורת (החתיכית להפליא, ולגמרי תואמת את שפת הים), כשילדיי יצאו לרכוש להם קרטיב במכולת הסמוכה וחזרו עם אחד גם עבור יוסי, ידעתי שהם מרוצים לא פחות ממני.

נסענו לנופש, אנחנו והתספורת, ופגשנו משפחות שהביאו עמם את המטפלת הפיליפינית ואת אמא שלה כדי לסייע להם להשתלט על כל טפם (שניים או שלושה ילדים), הורים שמבקשים מהמלצר שיחתוך עבור ילדיהם את האוכל, ולא אתפלא אם יש גם כאלו שלקחו עמם את הספר הצמוד.

ואני? מאמצת לחיקי, אפילו מרחוק, את המקומות הצנועים של הרובע, האנשים שעושים לי טוב על הלב, חיוכים שלבטח מחוללים פלאים לבריאות. בקיצור – אנשים כמו יוסי.

המספריים של יוסי – מספרה. קהילת לבוב 24. טל' 5110807 – 077