יש תקופות שבהן , יותר מכל, אני מחפשת ניחומים בכל פינה. זה מתחיל בחיפוש פנימי וממשיך בכל דבר קטן שיכול לתת לי, ולו לרגע, איזה ליטוף נעים, איזה חיוך ממיס, איזו סיבה קטנה לחוש שהעולם יפה בכל זאת, איזה שקט לנוח מתהפוכות הרגש. בתודעה הלאומית יש לחומוס כנראה מקום טוב כמאכל מנחם. אתמול, לאחר […]

איך נפלו גיבורים. עד גיל 25 לערך, החנות האהובה עלי בעולם הייתה Sock Shop. היום, אני מוצאת נחמה אפילו במחלקת הגרביים של המשביר. כן, אני שומעת את המילה פתטית מתגלגלת לכם על הלשון. אבל רגע, תנו לי להסביר. פעם היה לי מעוף אופנתי. חשבתי שאני די נועזת בכל הקשור ללבוש (כך לפחות דמיינתי את עצמי). […]

כמה שאני אוהבת את הדר יוסף. פינות חבויות בה פשוט זורקות אותי לזמנים אחרים, שלא נאמר גלגולים קודמים. במידה ואין כאלו- היישר לזיכרון הקולקטיבי של יהודי התפוצות. תבליני בדיחי קיימת כבר חמש שנים, ורק עכשיו יצא לי להיכנס אליה. לא רק השם, אלא כל החנות כאילו לקוחה מהמאה הקודמת, ממקום אחר…וזה קסום. מדובר בחנות קטנה […]

   יש לי משיכה עזה לחנויות אמנות. ניתן לכלול בתוכן את חנויות החרוזים למיניהן, חנויות מכשירי כתיבה ובעיקר את חנויות הפנאי, או האומנות, או איך שתרצו לקרוא להן. העיקר שהן יהיו צבעוניות, מלאות בכל סוג של צבעים שקיים, קופסאות קסומות מעץ, מדבקות מכל סוג, פרחי לבד ושלל בריסטולים. למרות המשיכה העזה הזו, מימי לא שזרתי […]

  נרעשת? נחרשת! אני יושבת בקפה בבילה במרכז האולימפי בשטרית ומתחשק לי לעשות גלגלון היישר לדשא הירקרק שלמטה. רעיון הגלגלון המיוחל, שלא ביצעתי מאז גיל 8 בערך, עלה במוחי בשל רעש בלתי נסבל שנחשפו אליו אזניי והגיע מקבוצת בני נוער אמריקאיים הנמצאים במקום. האקוסטיקה כאן בעייתית בהימצא עם רב. כשאני מתפנה לחשוב על כך, לאחר […]