עבר חודש מאז החלטתי לקחת את עצמי לניסוי. לא רק חברות התרופות, גם לי מותר. החתמתי את עצמי על טופס הסכמה מדעת, שלחתי לועדת הלסינקי מקומית (אני), ולאחר קבלת אישור גורף ממני, פצחתי בניסוי. מי שלא קרא אז (ומוזמן עכשיו) – מדובר בחודש שלם בו אני מנסה לרכוש ולהשתמש אך ורק בשירותיהם ומוצריהם של עסקים קטנים ומקומיים. להלן התוצאות:

הצלחות

את החודש המקומי התחלתי בטיול משפחתי לאיטליה. צפיתי שיהיה לי קשה, אבל דווקא איטליה, שהקסם שלה כנראה אינסופי, יכולה להתגאות גם בעסקים הקטנים שלה. לשמחתי, המשפחה והחברים התגייסו אף הם למאמץ והמסעדות שנבחרו היו רק קטנות ומקומיות. נכון, באיטליה זה קל מאוד. מאמא אחת, כמה שולחנות ומפות משובצות, קראף יין מקומי והרבה פסטה, ואנחנו בשמיים. טוסקנה במלוא תפארתה. קניות נעשו אך ורק בחנויות פיצפונות וקסומות, והשמחה שלי ושל בעלי המקום היתה רבה. יש לי הרגשה שהטיול הזה הוא גם אחד החסכוניים שהיו לי. שווה.

את הטיול סיימנו ברומא, וגם שם בחרנו במסעדות הקטנות, בחנויות מקומיות. לזארה, מנגו, בנטון ו H&M שלום. בנוגע אליהן, בחרתי באסטרטגיית ההמנעות. לא נכנסתי, ולכן אין לי מושג מה פספסתי. תקראו לזה שיטת היען, מה אכפת לי. אני את המצפון שלי ניקיתי. ממש בסמוך למלון ברומא, גיליתי ירקן מקומי חביב, המחזיק בתאנים בטעם גן עדן. אחד השווקים המקומיים התגלה כהצלחה מסחררת, אם כי רוב המוכרים בו היו מבנגלדש. עד כמה מקומי הוא באמת? נקודה למחשבה. כשחזרתי לארץ גיליתי שקיים מושג של "תיירות יצירתית" (מוזמנים לקרוא עליו פה), ונדמה לי שהטיול הפעם התקרב לתיירות זו.

בהמשך לטיול, קראתי מאמר על שרשרת מזון ברומא, וגיליתי כמה דברים מעניינים. למשל – שבכל שכונה יש עדיין שוק או לפחות דוכנים ובהם מזון טרי הישר מהחקלאים. ברומא בלבד קיימות מעל 90 קבוצות רכישה, רובן של ירקות ופירות (קואופרטיבים). קיימת חברה בינונית – קטנה אשר יצרה קשר עם מגדלים ברמה הלאומית, מביאה את התוצרת אליה, מחלקת לארגזים ומשנעת ללקוחות בתוך רומא. ויש עוד כמה דוגמאות לשרשרת הקצרה של מזון – כלומר כמה שפחות "ידיים" בין המגדלים ולקוחות הקצה. מיד נזכרתי במחאת הפלפלים שלנו (תמכתם כבר?). גם ברומא קיימת תחרות, וסופרמרקטים ענקיים נכנסים לזירה המקומית, ועדיין קיימות לא מעט יוזמות מקומיות לקיצור שרשרת המזון. מעניין, נכון? המאמר נמצא בעמוד 57, כאן.

הניסוי במהלך הטיול גרם לי לחשוב לא מעט על הקשר בין עסק מקומי וייצור מקומי. מסתבר שיש לי עוד הרבה מה ללמוד. אשמח גם לשמוע את דעתכם בנושא. על מה חשוב לכם להקפיד? ולמה?

החופש הגדול כמעט הסתיים, חם ודביק וארוך. כשחזרנו לארץ, העסקים הקטנים והמקומיים ברובע הקלו עלי במקצת – קפה של בוקר בצ'יה, קניות במנת טבע, סלט עשבים נהדר בכספי. שבוע וחצי של ניסוי מקומי! גאווה. באמת, נמלאתי תחושה חזקה של נצחון הרוח על החומר.

ואז קרה לי משהו מעניין. נגמר לי מסיר האיפור, ותהיתי האם אני יכולה למצוא מסיר איפור טבעי אורגני ואיכותי באחת מהחנויות המקומיות ברובע. בזמן שתהיתי עשיתי גוגל (לא עסק מקומי, אבל השתמשתי בכל זאת) ודליתי מתכון למסיר איפור טבעי ובייתי. ניגשתי לשתי החנויות המקומיות לרכישת המצרכים – מנת טבע וכל בו עידית, והכנתי לעצמי אחד. יותר מקומי מזה? יצא לי נהדר, ואפילו חסכוני להפליא.

הנסיעה השבועית לחיפה הגיעה – רכבת ישראל? לא ממש עסק מקומי. מצד שני – נדמה לי שתחבורה ציבורית בכל זאת עדיפה על נסיעה ברכב פרטי. זה מסתדר אצלי יותר עם הערכים של תמיכה בעסקים קטנים ומקומיים. אולי בגלל האקולוגיה. נסעתי. על קפה עלית בתחנה ויתרתי. בינינו, ההפסד לא כזה משמעותי.

אתם בטח יודעים כבר שרכשתי אופניים אצל דהרי. משהו שכבר שנה אני חושבת עליו, ועכשיו עם החודש המקומי והאקולוגי הזה, זה פתאום נעשה מתאים. זגזגתי הביתה ברינה והצלחתי לא ליפול אף פעם!

המחשבות בחודש הזה רצות לכל מיני מקומות, וכל רכישה, טיול או ארוחה משפחתית פתאום נבחנים בעיניים של ערכים, מקומיות, צניעות.

איפה נכשלתי?

רכשתי ספר אחד לקינדל (אהמ. אמזון. לא ממש קטן ובטח לא מקומי), כי ראיתי ראיון עם איזה בלוגר ומיד רציתי לתמוך בו ולקרוא כל מה שהוא אומר. לא מקומי, אבל נדמה לי שיש לזה ערך. או שאני משכנעת את עצמי. מצד שני, אמזון וזה.

הילדים ביקשו לאכול בזוזוברה, ונכנעתי. אין תירוצים. היה טעים, לא קטן ולא ממש מקומי. גם עם החברה הטובה שהגיעה מהצפון נפגשתי בהרצליה, כמעט אמצע הדרך, בג'ויה. לא עסק מקומי, אבל הצוות שם נוהג לפנק אותנו, ואי אפשר שלא לאהוב אותם.

איפה התאפקתי?

רכישת אלבום באייטונס. מצד אחד- תמיכה באמנים (חשוב! חשוב! חשוב!) מצד שני תמיכה באפל? טרם החלטתי מה לעשות. הצעות?

איפה הלכתי על הקו הדק?

במכירה הביתית של נעמה קטן, שבכל פעם אני חוזרת משם עם פריטים משמחים… עסק קטן ומקומי, אבל לא ברובע. שימחתי אותה, כמה מעצבות ישראליות והכי הרבה את עצמי. זה חשוב ברמה המקומית לא? מקווה שהפצתי ברובע את אנרגיית השמחה עקב רכישת שלוש שמלות.

למשל כשהזמנתי לי דאודורנט מ"ערוגות". זה לא ברובע, אבל הכי קטן ומקומי שיש. וגם משובח.

את הפירות והירקות האורגניים אני מזמינה מהגינה האורגנית בבית יצחק. עסק קטן וקסום שכבר שנים מגיע אלי עם תוצרת מופלאה ויחס חם. זה לא ברובע, אבל זה קטן ולגמרי מקומי ישראלי. גם את הלחם המופלא של עומר סלע אני לא מחליפה, למרות שהוא נעשה לא ברובע. אבל הוא הכי מקומי, קהילתי, בריא וטעים ועשוי באהבה.

ארוחת יום נישואין של חברים נחגגה באחד המקומות האהובים עלינו- פיקולה פסטה. הכי קטן ומקומי, אבל לא ברובע. ושוב המחשבות על העדפה, מקומיות, ואיפה עובר הגבול?

מה למדתי?

שזה אפשרי! וזה אפילו לא מאוד קשה. שאולי זה דורש יותר מאמץ, הרבה יותר חשיבה, ובטח שלא מתאים לכל שירות או מוצר, אבל בהחלט אפשר להעדיף עסקים קטנים ומקומיים. האמת היא, שהחודש הזה היה, אפילו בהתחשב בחופשה, די חסכוני. כל קניה לוותה במחשבה האם כדאי, האם זה עסק קטן ומקומי, ומי חוץ ממני ירוויח מהרכישה, ולכן חלק פשוט לא נעשו. אני לא יודעת כמה זה ישים להתמיד בחודש כזה לעד, אבל אני בטוחה שהאפשרות שנפתחה בפני תלווה אותי בהחלטות, רכישות ומחשבות על צרכנות עתידית. מבטיחה להמשיך לעדכן על גילויים וחידושים הקשורים.

את החודש קינחתי במתנות מתוצרת הרובע, ובמסיבת הרובע לפתיחת השנה. הכי מקומי ונעים. 

שתהיה לכולנו שנה מקומית נהדרת, של בריאות ותמיכה ופרגון. שנת אהבה למה שיש לנו פה. ויש.

ואם מעניין אתכם מה שאני עושה פה, דעו שאפשר לעשות את זה בעוד מקומות. בואו לקרוא איך.

ובהמשך לתיירות היצירתית, נדבקנו בשיר האיטלקי המקומי התורן. הנה, תהנו גם אתם.