שימו לב – המקום נסגר

למה לאשתו של האיכר אין שם? מה קרה לפמיניזם? מה היו אומרות על כך הסופרג'יסטיות?

האם זו מחווה לשלום חנוך או לאריק איינשטיין? משום מה לא נראה סביר. אם כבר הייתי מהמרת על אורי זוהר.

ובכלל – יש היום עדיין איכרים? הייתי מדמיינת אותם כגברים חסונים, כובע רחב שוליים לראשם, חולצת משבצות לגופם ומגפי בוקרים לרגליהם השריריות. משהו כמו יו ג'קמן במחזמר אוקלהומה…מממ….

טוב, נחזור למציאות. האיכר במכולת השכונתית לא מראה שום קווי דמיון ליו ג'קמן. חבל.

מעניין מה קסמה של המכולת, שקיימת כבר לא מעט שנים, ממש ליד הקרואסון המופלא של בר לחם? אנכרוניזם…

מתנוסס כיתוב בכניסה המעיד על המקום ככפרי? ממש לא.

אנשים ניגשים ולוקחים לעצמם כריך לארוחת הצהרים. במהלך שלוש הדקות ששהיתי בחנות ראיתי לפחות שלושה אנשים שניגשו ולקחו כריכים מוכנים, מלחמנייה או לחם לבן. אולי יש כאן צד שלא ברור לי?

מצטערת, אבל בי, המקום לא מצליח לעורר תיאבון (וזאת בניגוד מוחלט ליו ג'קמן).

לא קטנה. לא מסודרת (אם כי אין לי בעיה עקרונית עם בלאגן). שום קפריזה אינה ניכרת בה. ובכל זאת- כמעט תמיד מצויים בה כמה קונים, והבעלים מחייך. מנסה להבין.

למעשה תמצאו בה הכל- מזון, שימורים, מוצרי חלב (בתקופת מצוקת החמאה תמיד ניתן היה למצוא שם כמה חבילות), כלי ניקוי, כלים חד פעמים, קרטיבים וחטיפים. המדפים עמוסים ועייפים. עגלות החטיפים מטים ליפול. חומרי הניקוי מצטופפים בקושי. חלק מהמוצרים פשוט מצאו מקומם על הרצפה. שום זכרונות, רגשות או מאוויים כמוסים לא מעלים בי המראות של אשת האיכר. כמו מקומות אחרים, קסמם כנראה נעלם מעיני…

הרשיתי לעצמי לרכוש כפפות ניקוי ירוקות. חייבת לשוב ולהבין את קסמו החבוי של המקום. אולי בלי מחשבות על יו ג'קמן הפעם.

האפרודיזיאק שלי בטח לא נמצא כאן. פותחת מהר חלון ליו-טיוב…..

אשת האיכר- קהילת סלוניקי 7. 03-6471448