קשים הם חייהם של הטבעונים. כאחת שחוץ מביצי חופש אורגניות לא מכניסה לפה שום מוצר מהחי, אני יודעת על מה אני מדברת. כאחת שאוהבת להסתובב (נשמע טוב, הא?) לגלות מקומות, להתאהב, לבלות, לראות ולחוש – הקושי הופך יותר ויותר מהותי. בבית אין לי בעיה כזו – ויכולים לצחוק עלי עד מחר שאני מכרסמת קינואה, מנשנשת זירעונים, מלקטת חסה או נהנית מהאוכל של האוכל! אבל כשיוצאים לבלות, הקושי מתגלה, והסבלנות והיצירתיות שלי ושל המלצרים, השפים ואלו שמבלים איתי נדרשת לפרוץ החוצה. לשמחתי, בתקופה האחרונה, יותר ויותר אנשים, ובעקבותם גם מסעדות, מבינים שאפשר ליהנות גם בלי לשחוט כמה חיות בדרך, להשליך הורמוני גדילה לכל עבר, או לשים את החיות בכלובים מזעזעים.

לא מזמן פנתה אלי טל, קוראת של הבלוג, בהצעה שאעשה סקירה של המנות הטבעוניות ברובע. אילו יכולתי הייתי בודקת כל מנה טבעונית במסעדה, בית קפה או מעדנייה, אבל מכיוון שטרם נמצא הספונסר שיממן את הסקירה הנ"ל, אסתפק במה שאני אוהבת לאכול ברובע. מוזמנים להוסיף לרשימה המלצות משלכם.

נתחיל בארוחות בוקר – לאחר שגרשווין סגר את דלתותיו, נאלצתי להעתיק את הנאתי מכריך האבוקדו לביתא קפה. האופציה התגלתה כתחליף לא רע בכלל – מדובר בלחם שאור או דגנים מלא באבוקדו, לימונים כבושים, טחינה גולמית, מלח גס ועלי רוקט. כריך מושקע, טבעוני וכל כך טעים! אם חשקתם בארוחת בוקר מלאה – הרי שקפה לואיז הוא האופציה המועדפת. אולי זה המקום לומר שקפה לואיז הוא אחד המקומות הנפלאים למנות צמחוניות, טבעוניות ובריאות, בכל שעות היום. בערב מומלץ ללוות את הארוחה ביין רימונים ולשבת בחוץ. סוג של נחמה עירונית.

אם בפסטה לארוחת הצהריים או הערב חשקה נפשכם (שלי חושקת בפסטה כמעט תמיד), גשו לפסטה מיה. בניגוד לג'ויה, האהובה עלי עד מאוד אבל כמעט כל מנה בה מכילה בשר או מוצרי חלב, אפשר למצוא בה שלל מנות טבעוניות – פסטות, פוקאצ'ות, מרקים, אנטיפסטי. אני אוהבת את הפסטה ברוטב פטריות וכרישה (על בסיס שמן זית, ניתן לקבל גם עם פסטה מקמח מלא). תוסיפו לזה כוס יין (טבעוני כמובן) ותתפנקו בגדול. לא מומלץ בטייק אווי, אגב.

לטבעונים חובבי האוכל האסייתי יש לא מעט אפשרויות ברובע – החל מסושי צמחוני וכלה באטריות אורז מוקפצות עם שלל ירקות (לידיעת המהדרין – כדאי תמיד לשאול האם המנה מכילה ציר בקר או רוטב דגים וכד'), מרקים מהבילים או טופו במגוון טעמים. אצלנו אוהבים את פקין וסאטורי. אבל גם בג'ירף יש כמה מנות נהדרות, והסושי של קאי, של פריים ושל ג'פניקה סביר. אם מתחשק לכם לפשוט את הרגל, תוך רוח וצלצולים, אתם מוזמנים לנסות גם את הטבעונות של סושי סמבה.

אם באוכל מקומי חשקתם – לכו, בעצם רוצו, לכספי. על הפלאפל יכולתי לכתוב שיר, הסלט מתובל כהלכה והחומוס הפיל אפילו אותי. אם במקרה זממתם על צ'יפס (טבעוני, אין מה לומר) – תוכלו ללוותו בהמבורגר צמחוני של מוזס (ויש להם אפילו תפריט בריאותי, עם כמה מנות לא רעות בכלל), של בלק או של BBB. אם הייתי נאלצת לבחור (ואני מקווה שלא אאלץ, כי בכל זאת, אף אחת מהאופציות ברובע אינה כאוות נפשי) – מוזס הוא הטוב מכולם. האווירה בכולם קצת אמריקאית מדי עבורי, קצת מיינסטרימית, אבל אולי זה יעבוד בשבילכם. אם אתם ממהרים בדרך לפגישה הבאה, אבל רוצים ארוחת צהריים זריזה ובריאה – גשו לליב (רמת החייל) – ותיהנו מהגחמה היומית הבריאה של השף.

מה נשאר לנו? לעכל את כל הבריאות הזו עם כוס קפה (על סויה כמובן)? לכו על סיקפה, אילנ'ס או רולדין. כוס יין? אולי אתם תפתחו את המקום המיוחל (בר יין טבעוני). אולי אז נבין שאנחנו, הטבעונים, הצמחונים, החסים על החיות ועל בריאותם, לא לבד…