שבת בצהרים. ארוחה משפחתית בסאטורי. המנות מגיעות בזו אחר זו ומפתיעות לטובה.

ממש כמו רוב האנשים שאני מכירה, יש לי הרגשה שסאטורי סובלת מדימוי שלילי. נראה שהיא קצת מפחדת מחשיפה. ביישנית שכזו.

משום מה, היא כמעט לא מוכרת. יושבת לה באנונימיות ובשקט בין פסטה מיאה וסבתא ג'אנענע, כאילו מחכה שמישהו ישים לב אליה. צנועה שכזו.

אבל אל תתנו לשקט שלה לבלבל אתכם. סאטורי היא מסעדה ממש לא רעה. גם התמחור שלה מפתיע לטובה. אז למה אתם לא מכירים אותה? למה גם לי לקח כמה שנים עד שהעזתי לנסות אותה? תהיתי והתחלתי לטעום…

סלט טופו מתגלה כסלט מרענן במיוחד שבו מגורדים כרוב, גזר מלפפון ונבטים. מעליו קוביות טופו מטוגנות, מעט תפלות, ושבבי בוטנים. מרק התירס מתוק וטוב, ואי אפשר להימנע מההשוואה למרק הנצחי של הסינית האדומה. הסושי טרי. הילדים ביקשו תוספת.

הפאד-תאי מלא טעמים, אשר זרקו אותי הישר לימי חסרי הדאגות בגסט-האוז ג'ולי פרוג. כן, ממש שם, קרוב לגשר על נהר הקוואי. נוסטלגיה זו מיד מזכה את סאטורי בעוד כמה נקודות.

מנת הילדים של השניצלונים, או נגיסי עוף, או איך שתרצו לקרוא לתרנגולת שחוטה, קצוצה ועטופה בפנקו או פירורי לחם וקורצת משום מה לכל זאטוט, דווקא נותרה ברובה על הצלחת. כנראה סתמית מדי. שוב נכמרו רחמיי על שחיטת חיה אומללה, ועוד ללא מטרה.

על הקינוחים ויתרנו, כי שבריר שניה לאחר שהסושי האחרון נעלם בפיהם של הילדים, הם כבר אצו ורצו להתפנק עם קצת ג'אנענע.

האווירה חשוכה, נעימה. אין אפקטים מיוחדים, וגם זה מסתדר לי עם הצניעות של המקום. בצהריים המוקדמים היינו כמעט לבד במסעדה. הספות נוחות. המלצרים נחמדים. יש לסאטורי במה להתגאות. יש לה קו ברור משלה, והיא צועדת בו בגאון. עד כתיבת שורות אלו לא הצלחתי להבין למה לעזאזל היא כזו ביישנית, למה לא רואים אותה…

סאטורי – הברזל 34. טל' 03-6441151

http://www.rol.co.il/sites/satori/

שימו לב – המקום נסגר.