(בתמונה: גם בחופשת שיט בתמזה, אני מוצאת רגעי שפיות בכתיבת פוסטים)

ב 31/8 חוגגים ברחבי העולם (לפחות ברחבי העולם הוירטואלי) את יום הבלוגים הבינלאומי! אני תמיד תוהה מי מחליט באיזה תאריך יחגגו איזה יום. בכל מקרה, הפעם נקבע התאריך כי למספר 3108 יש דמיון למילה BLOG. מה, לא הגיוני?

הבלוגים ראויים ליום משלהם, לפחות מבחינתי. מאז שנחשפתי לנפלאותיהם, אני מאוהבת במדיה הזו. יש בה את האפשרות לנתינה שאני כל כך מאמינה בה, את הידע שאפשר להעביר, את העדינות השיווקית ואפילו אינטימיות שיכולה להיווצר בין כותב לקורא.

לכבוד היום המיוחד הזה, שחוגג את אחת הפלטפורמות הכי מדליקות שיש, החלטתי לספר לכם על –

10 עובדות ש(אולי) לא ידעתם על הבלוג הזה, רובע צפון מזרח:

1. הוא נולד במקרה, כשחבר שלח אותי לבדוק את קפה דיסנצ'יק, וכתבתי לו בסמס מה דעתי. הוא אהב את הכתיבה, וכמה ימים לאחר מכן הציע לי להקים בלוג. עניתי "כן! אבל מה זה בלוג?". הפוסט הראשון בבלוג היה כמעט מילה במילה אותו סמס שכתבתי לו. כשאני קוראת אותו היום אני מובכת לגמרי מרמת הכתיבה שלי אז. אבל אני משאירה אותו כמו שהוא כמזכרת לדרך שעשיתי.
2. מי שמכיר אותי יודע שאני לא משתגעת על קבוצות, אירועים המוניים, ועדי הורים או גיבושים חברתיים. ברגע שמצאתי את הדרך שלי לתרום לקהילה, ע"י חיזוק הקשר בין התושבים והעסקים, ועידוד כלכלה מקומית, הבנתי שכל אחד צריך לתרום לקהילה בדרך שמתאימה ונכונה לו. זה השקיט לי איזה קול עקשן בלב.
3. לאחר שלוש שנים וחצי החלטתי לבדוק אם אפשר לעשות עסק מהדבר הזה. זה היה מסע קשה, וזה עדיין מסע לא פשוט. אבל אני מאמינה שהשילוב בין עשייה למען קהילה ועסקים יכולה להצליח. אני חושבת שכדי שנמשיך לתת אנחנו חייבים גם לקבל משהו חזרה, אם זה כסף, ריפוי, ידע, או הכרה.
4. עם יד על הלב, אין שבוע שבו אני לא תוהה מה בכלל אני עושה, אחרי מה אני רודפת והאם יש תכלית בכל העשייה החברתית – עסקית הזו.
5. אין גם שבוע שבו אני לא מביטה/מקשיבה/פוגשת עסק מקומי שנבנה בעשר אצבעות ומבינה למה אני עושה את מה שאני עושה. גם כשאני עוברת באזור, רואה את הקפה המקומי הומה, או מקבלת סמס מאחד מבעלי העסקים שהנה הגיע אליו עוד לקוח דרך הבלוג, אני מבינה היטב שיש תכלית.
6. מאז שנחשפתי לנפלאות הכלכלה המקומית והעסקים הקטנים, הצרכנות שלי השתנתה פלאים. לא עוד זארה, H&M ומנגו. גם בחו"ל אני מחפשת את הבוטיקים הקטנים, הירקנים המקומיים ובתי הקפה הפצפונים שיש בהם הרבה מאופי המקום. גם הניידות שלי הושפעה מהעשייה שלי בבלוג, וכשאני מדוושת ברחבי הרובע על האופניים התכולים שלי, אני כל כך גאה! (לפחות עד שאני נתקלת בפח ירוק באמצע המדרכה, אבל זה כבר סיפור לפוסט אחר).
7. הבלוג המקומי עשה אותי אופטימית הרבה יותר. הקשרים עם העסקים, עם התושבים, ההבנה שיש לכל אחד מאיתנו איך לחזק את הקהילה, וכמובן העשייה היומיומית שכוללת כתיבה, קשרים והמון המון ברק בעיניים.
8. אני מאמינה גדולה בהתמדה. למרות שהיו לי לא מעט רגעים קשים, משהו בתוכי גרם לי להמשיך לכתוב פוסט אחר פוסט, שבוע אחר שבוע. כשלאחר שנים פנו אלי מהעיריה לצורך שיתוף פעולה, העסקים המקומיים הגיעו לקבוצת הנטוורקינג המקומית שהקמתי, או הזמינו אותי לייעץ ליזמים צעירים, הבנתי שלהתמדה יש כוח עצום.
9. כשהקמתי את הבלוג, וגם שנים לאחר מכן, לא שיערתי לאן הוא יקח אותי. לאחר שחקרתי ולמדתי לא מעט, היום אני עוסקת בתחום הבלוגים והכתיבה און ליין, מדריכה סדנאות וקורסים, מרצה ומייעצת, ואני כל כך אוהבת את מה שאני עושה! הנה הצצה לדבר הבא שאני עושה, כאן ברובע.
10. בעקבות הבלוג הזה, הקמתי רשת של בלוגריות מקומיות. הבלוג הזה, רובע צפון מזרח, משמש במידה מסוימת כפיילוט/מעבדה למה שגם הן עושות. הקבוצה הראשונית שאספתי סביבי מורכבת מנשים כל כך מדהימות ומוכשרות, שאני בטוחה שעם הזמן הקהילה שלהן תרוויח בענק.

שיהיה לנו יום בלוגים שמח, חזרה קלה ללימודים לתלמידים, וסוף אוגוסט קל.