(בתמונה – עם שתיים מהבלוגריות המקומיות האהובות שלי)

-פוסט אישי-

לכבוד יום האשה חשבתי לכתוב לכם פוסט ובו כל מיני סטטיסטיקות על נשים ברובע. ואז חשבתי שבעצם – מה זה כל כך מעניין שבהדר יוסף, למשל, נשים מהוות  % 50.6 מהתושבים, וגילן החציוני 38?

ואז חשבתי לבדוק מה קורה ברובעים אחרים, ולהשוות. אבל לא הצלחתי להחליט איזה רובע יכול להיות מקביל. חשבתי על המלצות על נשים מהרובע, וגיליתי שכבר עשיתי את זה. שוב תהיתי האם לפרוס את נפלאות האשה בפניכם, אבל בטח כבר קראתם את המניפסט הנשי שלי משנה שעברה. תהיתי האם להמליץ על ספרים, שירים של נשים אהובות. בקיצור, לא יצאתי מזה, ואף מילה לא נכתבה.

ואז ישבתי לי מול הים, הסתנכרנתי עם הגלים ונתתי לשמש לחמם אותי, והבנתי שאני מתקשה כל כך למצוא על מה לכתוב ליום האשה, כי מאז ומתמיד יש לי מערכת יחסים מורכבת עם נשים. ליתר דיוק, מערכת היחסים המורכבת שלי היא עם קבוצות נשים.

חברי הילדות שלי, רובם גברים, יכולים להעיד על כך – משהו היה לי קל ונוח מולם. לא תמיד ידעתי לקרוא ולהבין את השפה הנשית. למדתי אותה עם הזמן, וגם מעדתי בה פה ושם. המשכתי להימנע מנשים בקבוצות גדולות. שלום לאזור הנוחות, וזה.

לפני שנתיים השתתפתי בקורס נשי חברתי, וזו היתה הפעם הראשונה שלי (שלום גם לגיל 40) בקבוצת נשים. זה לא היה פשוט. בכל פעם שהתחילו משחקי תפקידים, גיבושים קבוצתיים או שיחות על יחסים בין הנשים, רציתי להסתתר מתחת לשולחנות שלא היו שם. שרדתי את זה איכשהו, והבנתי עוד כמה דברים על עצמי תוך כדי:

אני אוהבת אנשים! אני אוהבת יחסים. אני אוהבת נשים (וגם גברים, כמובן). אבל טוב לי איתם באינטימיות. בכל פעם שאני מוצאת את עצמי בשיחה מול מישהו אחד, אני מסתקרנת, מתלהבת, לומדת ופעמים רבות, כידוע לכם, מתאהבת. וזה נכון גם לנשים וגם לגברים (הלו, אל תיקחו את זה לכיוון ההוא, אני מתכוונת אפלטונית לגמרי, כן??).

אבל קבוצות? וקבוצות נשים בפרט? מהר מאוד אני מוצאת את עצמי פשוט רוצה לברוח (בבלוג האישי שלי הקדשתי לזה פוסט שלם). ולכן, יום האשה, על כל הרעש והצלצולים סביבו (שאמנם יש להם סיבה, אבל באופן טבעי הם מיד "קבוצתיים" כאלה), השאיר אותי כמעט חסרת מילים.

אבל היי – זה הזמן למהפך!

בשנה וחצי האחרונות, למרות הרתיעה ההיסטורית מקבוצות נשים, גיליתי את התיקון שלי. הקמתי רשת של בלוגריות מקומיות. כן, רשת של נשים. ונשים בלבד – שעובדות יחד למען מטרות משותפות, שתומכות ומפרגנות (על אמת) זו לזו, שצומחות יחד. מי היה מאמין שדווקא אני אהיה היוזמת של קבוצה כזו, שהאופטימיות שבי מקווה שתגדל עוד ועוד. אם כך- אולי לא כל קבוצה נשית חייבת להיות מורכבת ומסובכת? ואולי אפשר לעשות דברים אחרת? יצאתי ללמוד ולהבין.

אז את יום האשה השנה אני חוגגת כשבלב יש לי קבוצה של נשים מיוחדות.

עוד על הרשת, כאן. ועוד על המהפך האישי שלי בעקבות הבלוג הזה והרשת, כאן.

ואיך אתן חוגגות את יום האשה?