• אוכל/שתיה
    • בישול ביתי
    • ברים
    • בתי קפה
    • גלידריות
    • חנויות מזון ומשקאות
    • טייק אווי
    • מאפייה
    • מסעדות
    • קייטרינג
  • אמנים
  • בגדים ואקססוריז
    • חנויות ביגוד והנעלה
    • ייעוץ – סטיילינג
  • גוף ונפש
    • אימון אישי
    • אסתטיקה ויופי
    • חנויות אופטיקה
    • ייעוץ – הורות וזוגיות
    • מטפלים
    • רפואה
  • הכל לבית ולמשרד
    • בתים: משרדי תיווך, עיצוב פנים וחוץ, שיפוצים, התקנות
    • חנויות חשמל/אלקטרוניקה
    • חנויות כלי בית/בישול
    • חנויות פרחים
    • ייעוץ פנג שוואי
  • ילדים
    • חוגים לילדים, חינוך, צהרונים וגני ילדים
    • חנויות ספרים/צעצועים/מכשירי כתיבה/פנאי
    • מורים פרטיים
    • קייטנות
    • מפעילים לימי הולדת
  • כושר
  • כלכלה מקומית
    • יוזמות קהילתיות
    • קיימות
    • קצת היסטוריה
  • פנאי
    • בלוגים
    • הגיגים
    • חופשות וחגים
    • מוזיקה
    • מקומות מחוץ לרובע
    • ספרים
    • צילום
    • תושבים כותבים

רובע צפון מזרח

הבמה לעסקים מקומיים וקהילה

  • ראשי
  • מי אני?
  • שירותים לבעלי עסקים
    • איך אני יכולה לעזור לעסק שלכם?
    • חשיפה מקומית לעסק שלכם
    • ייעוץ אישי
    • כל המוצרים והשירותים שלי
  • דברו איתי
  • אינדקס העסקים המקומיים
You are here: Home / פנאי / הגיגים / מניפסט נשי אישי ומקומי – יום האשה 2016

מניפסט נשי אישי ומקומי – יום האשה 2016

7 במרץ 2016 על ידי גיל 2 Comments

(ציור – ארינה אלבו, ציירת מוכשרת מהרובע)

אני לא באמת חושבת שאנחנו זקוקות ליום האישה. כי היום שלנו זה היומיום – עם אלפי התפקידים, עם היכולת המופלאה לג'נגל ביניהם, עם המוח האסוציאטיבי, ועם התשוקות, החלומות והמציאות, הדרים יחד בכפיפה אחת בחוסר איזון תמידי, שאיכשהו מרגיש לנו נוח.

אז את הפוסט הזה אני מקדישה לנשות הרובע שקוראות אותי, שכל יום בשנה הוא שלהן.

להיות אשה ברובע (ובכלל):

להיות אשה זה לרכוב על אופניים בזיגזגים ולהתפלל שאף אחד לא רואה איך את מנסה לתמרן בין פחי האשפה. בעיקר כי הלבוש שלך כל כך לא מתאים לצבע שלהם. לרכוב ולחשוב האם הצלחת להכניס את כל מה שרצית לתוך התיק התמיד קטן מדי אך הכה יפה שאת נושאת על הגב. להבין שאין לך שום סיכוי.

להיות אשה זה לאהוב. בגדול. והרבה. נשים, גברים, ילדים. לאהוב בעת ובעונה אחת ולפתוח את הלב בכל פעם עוד קצת. לעולם לא לעשות חשבון לכמה שאת אוהבת. ואלוהים יודע שאת אוהבת. וכשאת מתאהבת? זה מציף ומעוור ומכונן ומלהיב וסוער וכל מה שבא לך לעשות זה לשמוע בלופ אינסופי את השיר ההוא של ביורק, ואז זה נעלם בדיוק באותה העוצמה, יום בהיר אחד מבלי ששמת לב.

להיות אשה זה להקשיב עם כל הלב והאמפטיה, ולדמוע בדיוק במקומות הנכונים. ואז גם בלא נכונים כי זה נוגע לך במשהו שבכלל לא קשור לסיפור וקרה לפני 15 שנה. זה להחליט להיות הכי קולית ואז להתמוסס רק כי הוא חייך אליך את החיוך הזה שכובש אותך. אני מדברת על הילד שלך, אגב.

להיות אשה זה לזכור כל מיני דברים לא רלוונטיים שלא ישמשו אותך לעולם, אבל יחממו לך את הלב בשלוש בלילה כשאת לא מצליחה להירדם או בדיוק כשאת נוסעת באוטו ומתחיל להתנגן השיר ההוא. ואז פתאום מגיעות הדמעות ובכלל איך אפשר לנהוג ככה, ולמה הנהג משמאל בדיוק מסתכל ומחייך? ולמה דווקא עכשיו את נזכרת בזה שהיה מאוהב בך בגיל 17 וחצי, וגילה לך רק שנים אחר כך, ואיך תמיד תהיה לך פינה חמה בלב עבורו, ואיפה לעזאזל יש עוד רומנטיקנים בעולם הזה?

להיות אשה זה לפנטז. במפורט. כולל כל המילים המדויקות ואיך נראות הידיים שלו, ומה הוא לובש או לא לובש, ואיך זה יושב עליו, ומה בדיוק את לובשת ואז פתאום לצאת מהפנטזיה ולחשוב על איך היית צריכה פעם מזמן להגיד בדיוק את זה, ואז לחזור לפנטזיה כאילו היית שם כל אותו הזמן.

להיות אשה זה להצליח לקלוט כל כך הרבה פרטים בבת אחת כמו הטון והגוון של הקול, ואיך הגוף שלי בדיוק הגיב לשינויים שחלו בו, ואת הריח שנישא באוויר ואת הציפור שבדיוק מצייצת, ואיפה במחזור של החודש אני נמצאת, ועל מה בדיוק חשבה החברה שיושבת לידי, רק כי אנחנו מכירות כבר איזה מיליון שנה.

להיות אשה זה לא לדעת מתי לנוח, איך לצאת להפסקה, כי מהחיים לא באמת אפשר, ומהמחשבות גם לא. וכשאנחנו כבר מניחות את הרגל האחת על השניה אנחנו נזכרות בכל אותן הרשימות האינסופיות, ובמה שקרה אתמול ובמיילים שלא הגבנו אליהם, ובקילו הנוסף ועוד מחשבות ואז לא מבינות למה אנחנו עדיין עייפות למרות שישבנו אולי חמש דקות שלמות.

להיות אשה זה להבין את הזמניות של הדברים, ועם זאת להתמסר לכל שבריר שלהם בטוטאליות מוחלטת, רק כי אנחנו יודעות שזיכרון אחד יכול למלא אותנו אושר גדול למשך שנים. ואנחנו אוספות חלקיקי זכרונות באדיקות. ומשמרות אותם על ידי העלאתם מדי פעם, רק כדי לנער מהם את האבק, להתענג לכמה רגעים, ולהחזיר לאותה מגירה קטנטונת במוח הסבוך שרק אנחנו יודעות על קיומה.

להיות אשה זה להבין שאפילו לא נגעתי כאן באלפית ממה שיש לנו.

מה זה עבורכן? אשמח לשמוע.

 

Filed Under: הגיגים Tagged With: אשה, יום האשה, יום האשה 2016, להיות אשה, נשים, נשים ברובע

Comments

  1. yaelgrosman says

    7 במרץ 2016 at 8:57 pm

    מקסים! וכל כך אמיתי ומרגש!

    הגב
    • גיל says

      8 במרץ 2016 at 1:05 pm

      תודה יקירתי <3

      הגב

מה דעתכם? אשמח לשמוע לבטל

מקומיים? הישארו מעודכנים!

התאמה אישית
תחומי עניין:

Ad
  • Facebook
  • Instagram
  • LinkedIn
  • Pinterest
  • Twitter
Ad

פוסטים אחרונים

  • פוסט אחרון (לפחות זמני) ופרידה
  • סיפור הקורונה שלי – מאת אביטל קורמן כרמון
  • נעים להכיר – עסק מקומי- פילאטיס מכשירים עם אפרת אלמוג
  • סיכום ביניים – 10 שנים לבלוג
  • יום העצמאות הצנוע של רובע צפון מזרח 2021

קצת סדר בבלאגן של הרובע

  • אינדקס עסקים מקומיים
  • מי אני?
  • שירותים לבעלי עסקים
  • כל מה שרציתם לדעת על הבלוג
  • כל מה שיש בבלוג. הכל!
  • RSS (פוסטים)

עוד קצת על מה שאני עושה

  • BLocal – הבלוג המקצועי שלי
  • הבלוג האישי שלי
  • מה זה בלוגרית מקומית?
  • האם אני יכולה לעזור לעסק שלכם?

רובע צפון מזרח · © 2025 · Powered by Jetweb