(צילום: יוסי אדיר).

מי שמכיר אותי יודע שאני אוהבת לקשור כל עסק לזיכרון פרטי או למחשבות הנוגעות בי לאחרונה. הפעם זה היה קל במיוחד. לא רק עסק נוסטלגי שקשור לילדות שלי, גם סיפור על אישה מופלאה, שריגש אותי במיוחד.

לאחרונה גיליתי שכל מה שחשבתי על פמיניזם הוא מוטעה. או אם לנסח את זה במילים מדויקות – לא ידעתי למעשה כלום, והמושג היה ערטילאי אצלי עד כדי דימויים שטחיים של שריפת חזיות ושיער בית שחי.  מאז שנפתחה לי צ'אקרת הפמיניזם, אני מזהה אותו במקומות הכי מפתיעים! למשל בעסק הזה.

פלאפל אציר היה חלק מהילדות שלי. אני זוכרת איך ההורים שלי בישרו לנו בחגיגיות שהערב נאכל פלאפל. אני מצליחה לשחזר את טעם הצ'יפס האלוהי בפי, ואת הגאווה שחשתי כשאנשים ממקומות רחוקים הכירו את הדר יוסף, רק בגלל ששם נמצא פלאפל אציר.

רק עכשיו, במלאות 50 שנה (!!) לתחילת דרכו של הפלאפל, גיליתי שמי שיזמה והקימה את המוסד המיתולוגי הזה היתה אישה מיוחדת במינה. אסתר אציר היתה פורצת דרך. אישה אמיצה. פמיניסטית.

יוסי, בנה של אסתר, סיפר לי בעיניים נוצצות איך קרם עור וגידים המקום שכל מי שגדל ברובע מכיר היטב. אני מתרגשת להציג את הסיפור, בקצרה, בפניכם.

משפחת אציר, שהתגוררה בקהילת ורשה, היתה במצב כלכלי קשה. האב עבד במחלקת האספקה של קופת חולים, והאם, שגידלה ארבעה ילדים, עסקה בתפירה. יום אחד, הציעה לה הדודה מטבריה להתחיל להכין פלאפל ולמכור לשכנים. היא ציידה אותה במתכון ובמוטיבציה. מדי בוקר, אסתר שלחה את הילדים לבית הספר, ולאחר שניקתה את הבית, החלה בהכנת כדורי פלאפל, צ'יפס וסלטים. היא הציבה שולחן בחצר, כדי למכור מהתוצרת שלה, חרף התנגדות בעלה. השמועה על הפלאפל של אסתר החלה להתפשט, ויותר ויותר אנשים הגיעו לאכול שם את ארוחת הצהרים, לשבת בחצר ולהתענג על המטעמים. יום אחד השכן הצמוד התלונן על הרעש. ומה עשתה האשה האמיצה הזו? קנתה ממנו את הבית כדי שלא יהיה מי שיתלונן. גם הפעם עשתה זאת למורת רוחו של בעלה. אך עם הצלחה, אי אפשר להתווכח, וכשהעסק החל להתפתח, הוא עזב בהדרגה את עבודתו, והתגייס לעזור. הדוכן המאולתר בחצר הבית תיפקד כ 10 שנים. הילדים היו חוזרים מבית הספר, ומתגייסים גם הם לסייע בעסק המשפחתי המשגשג.

הנה היא, בחצר הבית, במקום בו החלה את מכירת הפלאפל לפני 50 שנה:

יום אחד, בעודה מסתובבת בשכונה, גילתה אסתר כי יש חנות למכירה. בלי לחשוב פעמיים, או להתייעץ, היא לחצה ידיים עם בעל החנות, ולמחרת הגיעה עם הסכום הדרוש לרכישתה. מיותר לציין כי גם הפעם, בעלה התנגד (אבל זה לא ממש עזר לו). כך למעשה נולד פלאפל אציר במיקומו הנוכחי. מאז אותו יום, שמעון אציר עבד וניהל את העסק במשך כ 30 שנה, יחד עם בנותיו- יפה ועפרה, ונתן לו את הנשמה. כל מי שאכל שם בילדות זוכר אותו. הנה הוא יחד עם בתו, יפה, שנפטרה:

במשך השנים, הפלאפל זכה לביקורות נהדרות, בפרסים משמעותיים ובעיקר בקהל נאמן.

ואסתר? לא רק שהיתה אשת חיל, יזמית ואשת עסקים, ונאבקה בדעות קדומות וחוסר תמיכה. היא היתה גם אמא אהובה ואוהבת שטיפלה בבתה שחלתה בסרטן עד למותה בטרם עת. היא ידעה איך להתמודד עם שופטי בית המשפט, פקחי העיריה והלקוחות, ולכולם היתה נחמדה ודואגת. איזו אישה! אשה שמבחינתי משמשת דוגמא.

ולמה נזכרנו בכל זה עכשיו? לכבוד חגיגות ה 50, החליטו יוסי, בנם של שמעון ואסתר, פסיכולוג במקצועו וכיום בעל המקום, ומנהלי המקום, אמיר מ"בלומה", ואבנר, לשפץ את המקום, לחזור למתכון המקורי והטוב של הפלאפל, ולהוסיף לתפריט שווארמה וחומוס בהכנה ביתית, מקומות ישיבה בפנים ובחוץ, ולהחזיר למוסד הזה את האיכות אשר היתה מזוהה עמו שנים כה רבות.

לא יודעת מה איתכם, אבל אני מחכה כבר לטעום שוב מנת פלאפל, עם הסלט, הטחינה והצ'יפס המיתולוגי, ולהתענג על מסורת נוסטלגית, תוך הוקרה גדולה לאשה המיוחדת שעומדת מאחורי המפעל המשפחתי הזה.

פלאפל אציר  – קהילת ורשה 54. טל' 03-647-7993. לדף הפייסבוק