(צילום: יוסי אדיר).
מי שמכיר אותי יודע שאני אוהבת לקשור כל עסק לזיכרון פרטי או למחשבות הנוגעות בי לאחרונה. הפעם זה היה קל במיוחד. לא רק עסק נוסטלגי שקשור לילדות שלי, גם סיפור על אישה מופלאה, שריגש אותי במיוחד.
לאחרונה גיליתי שכל מה שחשבתי על פמיניזם הוא מוטעה. או אם לנסח את זה במילים מדויקות – לא ידעתי למעשה כלום, והמושג היה ערטילאי אצלי עד כדי דימויים שטחיים של שריפת חזיות ושיער בית שחי. מאז שנפתחה לי צ'אקרת הפמיניזם, אני מזהה אותו במקומות הכי מפתיעים! למשל בעסק הזה.
פלאפל אציר היה חלק מהילדות שלי. אני זוכרת איך ההורים שלי בישרו לנו בחגיגיות שהערב נאכל פלאפל. אני מצליחה לשחזר את טעם הצ'יפס האלוהי בפי, ואת הגאווה שחשתי כשאנשים ממקומות רחוקים הכירו את הדר יוסף, רק בגלל ששם נמצא פלאפל אציר.
רק עכשיו, במלאות 50 שנה (!!) לתחילת דרכו של הפלאפל, גיליתי שמי שיזמה והקימה את המוסד המיתולוגי הזה היתה אישה מיוחדת במינה. אסתר אציר היתה פורצת דרך. אישה אמיצה. פמיניסטית.
יוסי, בנה של אסתר, סיפר לי בעיניים נוצצות איך קרם עור וגידים המקום שכל מי שגדל ברובע מכיר היטב. אני מתרגשת להציג את הסיפור, בקצרה, בפניכם.
משפחת אציר, שהתגוררה בקהילת ורשה, היתה במצב כלכלי קשה. האב עבד במחלקת האספקה של קופת חולים, והאם, שגידלה ארבעה ילדים, עסקה בתפירה. יום אחד, הציעה לה הדודה מטבריה להתחיל להכין פלאפל ולמכור לשכנים. היא ציידה אותה במתכון ובמוטיבציה. מדי בוקר, אסתר שלחה את הילדים לבית הספר, ולאחר שניקתה את הבית, החלה בהכנת כדורי פלאפל, צ'יפס וסלטים. היא הציבה שולחן בחצר, כדי למכור מהתוצרת שלה, חרף התנגדות בעלה. השמועה על הפלאפל של אסתר החלה להתפשט, ויותר ויותר אנשים הגיעו לאכול שם את ארוחת הצהרים, לשבת בחצר ולהתענג על המטעמים. יום אחד השכן הצמוד התלונן על הרעש. ומה עשתה האשה האמיצה הזו? קנתה ממנו את הבית כדי שלא יהיה מי שיתלונן. גם הפעם עשתה זאת למורת רוחו של בעלה. אך עם הצלחה, אי אפשר להתווכח, וכשהעסק החל להתפתח, הוא עזב בהדרגה את עבודתו, והתגייס לעזור. הדוכן המאולתר בחצר הבית תיפקד כ 10 שנים. הילדים היו חוזרים מבית הספר, ומתגייסים גם הם לסייע בעסק המשפחתי המשגשג.
הנה היא, בחצר הבית, במקום בו החלה את מכירת הפלאפל לפני 50 שנה:
יום אחד, בעודה מסתובבת בשכונה, גילתה אסתר כי יש חנות למכירה. בלי לחשוב פעמיים, או להתייעץ, היא לחצה ידיים עם בעל החנות, ולמחרת הגיעה עם הסכום הדרוש לרכישתה. מיותר לציין כי גם הפעם, בעלה התנגד (אבל זה לא ממש עזר לו). כך למעשה נולד פלאפל אציר במיקומו הנוכחי. מאז אותו יום, שמעון אציר עבד וניהל את העסק במשך כ 30 שנה, יחד עם בנותיו- יפה ועפרה, ונתן לו את הנשמה. כל מי שאכל שם בילדות זוכר אותו. הנה הוא יחד עם בתו, יפה, שנפטרה:
במשך השנים, הפלאפל זכה לביקורות נהדרות, בפרסים משמעותיים ובעיקר בקהל נאמן.
ואסתר? לא רק שהיתה אשת חיל, יזמית ואשת עסקים, ונאבקה בדעות קדומות וחוסר תמיכה. היא היתה גם אמא אהובה ואוהבת שטיפלה בבתה שחלתה בסרטן עד למותה בטרם עת. היא ידעה איך להתמודד עם שופטי בית המשפט, פקחי העיריה והלקוחות, ולכולם היתה נחמדה ודואגת. איזו אישה! אשה שמבחינתי משמשת דוגמא.
ולמה נזכרנו בכל זה עכשיו? לכבוד חגיגות ה 50, החליטו יוסי, בנם של שמעון ואסתר, פסיכולוג במקצועו וכיום בעל המקום, ומנהלי המקום, אמיר מ"בלומה", ואבנר, לשפץ את המקום, לחזור למתכון המקורי והטוב של הפלאפל, ולהוסיף לתפריט שווארמה וחומוס בהכנה ביתית, מקומות ישיבה בפנים ובחוץ, ולהחזיר למוסד הזה את האיכות אשר היתה מזוהה עמו שנים כה רבות.
לא יודעת מה איתכם, אבל אני מחכה כבר לטעום שוב מנת פלאפל, עם הסלט, הטחינה והצ'יפס המיתולוגי, ולהתענג על מסורת נוסטלגית, תוך הוקרה גדולה לאשה המיוחדת שעומדת מאחורי המפעל המשפחתי הזה.
פלאפל אציר – קהילת ורשה 54. טל' 03-647-7993. לדף הפייסבוק
עדה says
וואוווו… זרקת אותי אחורה בזמן. בכל מוצאי שבת היינו מחכים בכליון עיניים שיפתחו את החצר לקנות פלאפל, זה היה הבילוי הכיתתי שלנו. זה היה הפלאפל הכי טעים שאכלתי בחיי!
שמחה לשמוע שהם חוזרים למתכון המקורי, הישן והטוב 🙂
הגיע הזמן לבקר שם שוב.
קרן says
כתבת יפה, אבל המקום כמו שהוא היום, רחוק מלהיות דומה למתואר… לצערי הרב החוויה כבר בכלל לא נעימה. מפאת כבודם של האנשים לא ארחיב, אבל אנחנו כבר לא אוכלים שם. מוסד מיתולוגי ככל שיהיה חייב לכבד את לקוחותיו על כל המשתמע מכך… נקווה שהשיפוץ יהיה לא רק חיצוני, אלא גם פנימי
אחת שמסתובבת says
אני מאמינה שכן 🙂
מהקיבוץ says
ורצוי גם שיקפידו על הניקיון. האזור מסביב מטונף: תחת השולחנות בחוץ, על המדרגות ליד, המדרכה, פחי הזבל מאחורה שממש ממש לא עושים חשק לאכול…..
האם ידעה להתמודד עם פקחי העיריה כפי שכתוב? כנראה שגם הילדים. כי הלכלוך הזה בלתי נסבל.
לא יזיק קצת הגיינה says
היה נחמד אם במקום המשופץ החדש יקפידו על ההגיינה ולאגעו באוכל אחרי שלוקחים כסף ומחזירים עודף….
Yona Spier says
עשו טובה, דאגו לא רק לנקיון ידי העובדים אלא גם לנקיון המקום מנפולת שיקמים ואז אוכל להתגאות בעוד אחת מנפלאות השכונה.
אמיר says
תודה גיל על הכתבה!
קראתי את התגובות ולקחתי לתשומת ליבי את ההערות. אני מזמין אתכם לבוא לאכול ולהתרשם מהשינוי שחל בפלאפל אציר. ההנהלה התחדשה, המקום שופץ, העובדים התחלפו והתווספו גם מנות חדשות של שווארמה ואוכל ביתי בימי שישי (אפשר גם לקחת הביתה לפי משקל).
נושא הפחים ונפולת השקמים כבר בטיפול מול העירייה, המסעדה נקייה ומסודרת וכך גם ידי העובדים. אנו מודעים לחשיבות ההיגיינה כאשר עוסקים במזון ועל כן אנו מקפידים מאוד.
נשמח לראותכם!
Inbal Yarimi Ninyo says
אין על פלאפל אציר עם שמעון ז"ל אחרי בית ספר ,זכרון ילדות רחוק בניחוח משכר ועם הצ'יפס הכי טעים בעולם.
זאב says
חסר בסיפור את הגיבורה האמיתית הדודה שנתנה את המתכון ועזרה להרים את העסק כאשר למשפחה לא היה מה לאכול חנה בר אדון ז"ל
אישה מיוחדת במינה ….עליה נכתב כנראה איכן ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא אז זהו שאין וחבל…….
אבי says
מצטרף לביקורות הטובות. מזמן לא אכלתי שם, ואין לי מושג כיצד המקום היום. גדלתי בשיכון דן הסמוך, ומדי פעם, במוצ"שים, נהגנו לאכול את הפלאפל המעולה. שמעון ז"ל זכור לי כאדם טוב וסימפטי, שהקפיד על סטנדרטים גבוהים, ואפילו ראיתי את פניו מבצבצות פעם מכרזה של עיריית ת"א ובה היו מצולמים נאמני ניקיון ( תפקיד התנדבותי ).
גיל says
אבי, תודה על התגובה 🙂 גם לי יש זכרונות ילדות נהדרים מאציר…
עפר פ. says
פלאשבק אחורה בזמן. ממש ציר נוף ילדותי. בדרך לביה"ס, צופים ואו בחזרה היינו עוצרים אצל אסתר ושמעון לטעום מהפלאפל. תמיד היה שם עוד איזה כדור או שניים בפה בזמן שאתה ממתין. אך איזה ימים היו ! ימי התום. תמיד אני חוזר לשם וממש מרגיש חזרה בזמן. כיף לא רגיל שגם הילדים שלי היום נהנים ממנו
גיל says
ממש אותו הדבר אצלי 🙂