(ציור: שלי גביש שרון)

נדמה שהמערכה האחרונה מעוררת בי רגשות נשכחים. הבטן שמתהפכת לכל כיוון אפשרי, לפעמים כמה פעמים ביום. החרדה הבלתי הגיונית, למרות הידיעה שאנחנו כל כך מוגנים. התודות התכופות. הדריכות בגוף לשמע כל צליל גבוה במרחב. השינה הרופפת. העצבים הרופפים. הפחד.

פתאום שמתי לב לפחד. פחד גופני כזה, שמצליח להשתלט על כמה מערכות בגוף בבת אחת. הבן שלי שאל אותי מה עושים עם הפחד הזה. מצאתי את עצמי מנהלת איתו שיחות על למה יש להכיר בפחד, למה הוא שומר עלינו, איך אפשר לפרוק אותו, ומה טוב בלחבק עצים.

וכשזה מגיע אלינו, ההורים, זה מורכב לא פחות. אנחנו מנסים לשמור על פאסון, על שגרה, על חוזק עבור הילדים שלנו. אבל אני מודה שכמה פעמים רעד לי הגוף ברמות לא מבוטלות. מי צריך מדיטציית קונדליני כשיש את חמאס? ולמה אין לי עץ שאוכל לחבק כמה פעמים ביום?

אז מה עושים? רוקדים!

אם יש משהו שיכול להשכיח את החרדה, ולו לכמה שעות, ללטף את הנפש הפגועה – זו המוזיקה. לפחות כך זה עבורי.

התאריך נקבע עוד לפני הטילים, אבל נדמה כי אין מתאים ממנו. אז הנה הפרטים כדי שתבואו לבלוג פארטי מספר 2 – עם שלל פינוקים, מוזיקה טובה, אלכוהול, ושכנים תומכים.

יש לכם חברים שבאו מהדרום? תביאו אותם, ונפנק אותם במיוחד.

אל תשכחו שתהיו במרחק דקות ספורות מהבית, אם כי כולי תקווה שעד המסיבה נשכח מהטילים.

אז מתי זה כבר קורה? 1/8, בשעה 21:00

איפה? ניקי רוז, קהילת סלוניקי 11. הכניסה ממגרש החניה של אחוזות החוף שנמצא על פנחס רוזן. חניה חינם!

הנה דף האירוע בפייסבוק. מומלץ להירשם מראש. והנה תזכורת למי שלא יודע על מה אני מדברת.

בואו לרקוד, לשכוח, לשתות, להתחבק. לעשות טוב על הלב, כי אנחנו ממש חייבים את זה.

גיל, שי, גיא ודניאל, וצוות ניקי רוז.