(ציור: שלי גביש שרון)

לפני מספר שבועות, כשחברתי הטובה חגגה יום הולדת עגול, החלטנו לבדוק האם הגוף זוכר, ויצאנו למסיבת ריקודים. גילינו דברים מעניינים: כן, הגוף זוכר; כמה זה כיף; אמנם יש גיל מינימום במסיבות, אבל אין גיל מקסימום: גם ביומולדת עגול, במסיבה של שנות השמונים היינו הצעירות ביותר; אם לא תאמרי לצלם בתחילת הערב שלא יצלם אותך, תמצאי את עצמך מתועדת יחד עם בני גיל המקסימום ברחבי הפייסבוק. רוב הסיכויים שרק לך יש חשבון פייסבוק.

החוויה היתה קשה, אך מציפת געגועים. למחרת, בעודי מתקלחת וחושבת כמה התגעגעתי לרקוד, לשמוע מוזיקה טובה ולא לחשוב על כלום, הבנתי שאם אני לא אדאג לחבריי ולתושבי הרובע, אגיע גם אני לגיל המקסימום לפני שאמצא את עצמי מתמסרת שוב לנפלאות פרינס ולהיטי שנות השמונים, לפחות פיזית.

וכך נרקמה לה תוכנית להזיז את הרובע, או לפחות להעמידו על הרגליים, ולארגן ערב של מוזיקה טובה, כזו שגדלנו עליה ועדיין מתחשק לנו לפזז כשהיא ברקע, או לפחות ללגום כוסית או שתיים באווירה נינוחה, נעימה ובעיקר חסרת מאמץ (או במילים אחרות – קרובה לבית, בעלת חניה נוחה).

ולאחר ההקדמה הזו – קבלו את הערב הראשון של רובע צפון מזרח בשיתוף עם ניקי רוז.

מה בתוכנית?

שי שלו על המוזיקה. ומלבד היותו החבר הכי טוב שלי, הוא גם די ג'יי נהדר. מי שלא שמע – כדאי שישמע. על הכוונת – 70-80-90. מי שמצפה לשמוע את הגאגא ודומיה, יתאכזב.

אנשי ניקי רוז על האוכל, האלכוהול והאווירה הטובה של המקום.

אחוזות החוף על החניה הנוחה, בתמיכה של פאנגו וסלופארק.

אני על המינגלינג, או על החשיפה (הנה ההזדמנות של כל מי שתהה מי עומד מאחורי הבלוג לבוא ולפגוש אותי פנים אל פנים), או על הרעיון, אם תרצו.

מתי? יום שישי, ה 16/5, בשעה 21:00 (כן, אנחנו יודעים שאתם עייפים, אז התחשבנו).

איפה? ניקי רוז. קהילת סלוניקי 11 (הכניסה ממגרש החניה).

אז הכינו את הבייביסיטר, צחצחו את נעלי הריקוד, לבשו את החיוך הכי כובש ובואו לפגוש אותי שם.

מוזמנים להביא גם חברים מחוץ לרובע כמובן.

נתראה!!!

גיל

מומלץ להירשם גם בדף הארוע בפייסבוק