בשנים האחרונות אני נתקלת שוב ושוב בקלישאות הללו. לחיות את החלום, לעשות רק מה שאתה באמת אוהב, זה הזמן לחפש את המקום הנכון שלנו, ועוד כאלו ואחרות המעודדות אותנו לא לפחד, לעשות בחיים האלו, בגלגול הזה, באמת את מה שעושה לנו הכי טוב, שהרי יש לכך השלכה על איכות העבודה שלנו, על נפשינו, על בריאותינו, ומכך שבטח גם על העולם סביבנו. שלא לדבר על זה שהחיים קצרים!
אבל קלישאות הן בכל זאת קלישאות. אני אוהבת אותן, אך מודה שלמדתי להתייחס גם אליהן בחשדנות. הן גורמות לי לתהות: לעשות באמת את כל מה שאני רוצה? מה לגבי הפרקטיות שחינכו אותנו על ברכיה? איפה המציאות והפנטזיות נפגשות? האם כדאי להן להיפגש בכלל? ואיפה עובר הגבול הדק הזה? ויש לי עוד כהנה וכהנה שאלות, ומחשבות, ומסקנות.
ואז בא אילן שנהב והוכיח לי בערב אחד כי כל אותן הקלישאות נכונות!
הגעתי אתמול בערב לבית הקפה הקסום ביותר, שלצערי לא נמצא ברובע, חותם הקפה. ברגע שאני חוצה את הסף אני מרגישה את האנרגיה המיוחדת של המקום. וזה לא רק איכות הקפה (הגבוהה, כמובן), המאפים הנפלאים, והצוות החביב. יש שם מעבר לזה – ואני נוטה לייחס זאת בעיקר לאילן, הבעלים. בית הקפה הוא מקום שיש בו רק אהבה. הנה, שוב אני והקלישאות, אבל אני מוכנה להישבע שזה מה שאני מרגישה כשאני יושבת שם.
בסדנת הקפה (בה, לבושתי, שתיתי תה לפני טעימות הקפה) הסביר אילן על סוגי הקפה, מקומות גידול, הקטיף, תהליכי קלייה, ועוד. הסדנה לוותה בטעימות של זנים שונים ממקומות שונים, כדי לחוש את ההבדלים בטעם, בארומה, בחומציות הקפה (אוי, כמה שזה נשמע הרבה יותר טוב מפיו של אילן). למדנו על סוגים שונים של משקאות, מושגים בעולם הקפה (מי שחשב שבעולם היין יש המון מושגים לתיאור טעם וארומה, כדאי שיגיע לסדנת הקפה ויופתע עד כמה העולם הזה עשיר). קיבלנו גם טיפים להכנת קפה, אנקדוטות משעשעות (כן, גם הקפה לואק לא נפקד), וטעמנו פינוקים מבית הקפה. וכל אלו טבולים באהבה של איש אחד. אהבה שהיא לא פחות ממדבקת.
אבל מבחינתי שיא הערב היה להביט באילן טועם קפה, בטח בפעם המיליון, ומתייחס אליו כאילו זו הפעם הראשונה. הניצוץ בעיניים שלו כשהוא מדבר על קפה, הפתיחות שלו, הצורך להעניק מהידע שלו, ובעיקר מהאהבה שלו – כבשו אותי.
זה אותו ניצוץ בעיניים. ראשוני, כמעט בתולי, וכל כך אוהב, ששיכנע אותי. אילן הוא ההוכחה שאם אתה עושה באמת מה שאתה אוהב, האנרגיה הזו עוברת הלאה. התשוקה של אילן מורגשת בכל כוס קפה שמוגשת בחותם הקפה. איך אפשר שלא לאהוב אותו?
הבעיה היחידה עכשיו היא איך, לעזאזל, אצליח ליהנות מהקפה בתחנת הרכבת??
סדנאות קפה בחותם הקפה – סוקולוב 81, רמת השרון.
מה דעתכם? אשמח לשמוע