צניעות היא תכונה שהפכה כל כך נדירה, בעיקר בארץ, שכאשר אני פוגשת אותה, אני נאלמת דום. כשאני משתחררת מהדום, ונעמדת נוח, אני מעריכה את האנשים הצנועים.
בדיוק כזה הוא חותם הקפה, ובעיקר הבעלים אילן, שרק לאחר שני ביקורים, גיליתי מיהו. ללא כל משוא פנים, הוא שירת אותנו, הציע, המליץ, חייך, זכר. אילו ידעתי שמדובר במי שתרם כה רבות לתרבות הקפה בארץ, הייתי מגמגמת את ההזמנה שלי, ולא אומרת בבטחה מה רצוני. אבל אי הידיעה אינה פוטרת מעונש. אאלץ להגיע שוב (אם אני חייבת, אני חייבת) ולהתייחס במלוא הכבוד הרשמי המגיע למקום.
זה לא שלא הבנתי זאת ברגע שנכנסתי. אם להיות כנה, החשדות עלו בי עוד טרם המפגש. לאוניד, קורא של הבלוג, שמעולם לא פגשתי, אך בטוחני כי הוא מצויד בטעם איכותי ביותר, המליץ לי על בית הקפה. מאוחר יותר, חברה מרמת השרון איששה את דעתי הקדומה, לפיה מדובר במקום משובח. נאלצתי לבדוק בעצמי, ולדווח גם לכם, אף על פי שבית הקפה אינו מצוי ברובע. בינתיים.
בית הקפה הקטן והמקסים הזה, שלא ברור איך הרשיתי לעצמי לא להכיר אותו (בלוגרית דה לה שמעטע), כמעט חבוי לו ברחוב סוקולוב, ממש ליד סניף אימתני של מקדונלדס. אבל ברגע שנכנסים אליו, העולם שמחוץ לו כאילו מפסיק להתקיים. ניחוח הקפה ממכר, האווירה נעימה עד כדי שגורמת לי לחשוב על התנחלות (מי היה מאמין), הצוות מלבב ומקצועי, המאפים משובחים.
באופן בלתי מפתיע, הקפה טעים. טעים מאוד. למעשה, הוא פנטסטי. אבל אני מרגישה כי קטונתי מלהביע דעה כשאני באה בשעריו של מוסד קפה בניצוחו של אילן שנהב, מי שמחזיק בידע נרחב ובסודות הקפה. מי אני בכלל? עוד חובבת קפה קטנה, שנותנת לרגש להוביל אותה.
מה שאני יכולה להבטיח, שזו תחילתה של ידידות מופלאה (לפחות מבחינתי. מקווה שיקבלוני למועדון. כרטיס החתימות כבר בידי, מה שעשוי להעיד על האפשרות הזו, לא?). השולחנות הקטנים ליד החלון קוסמים לי, השולחן המשותף העגול (רעיון נפלא!) על שלל עיתוניו נעים להפליא, והקפה כבר הטביע חותמו. הוא והצניעות המדהימה שלו.
חותם הקפה- סוקולוב 81, רמת השרון. טל' 5478020 – 03
את כותבת כל כך פשוט ותמציתי ויחד עם זאת כל כך מדויק. אני יכולה להריח את הקפה, לחוש את האווירה, להתענג על הטעם ולהנות מכל רגע. כל זה רק מלקרוא את הפוסט הזה.
תודה רבה 🙂
בסוף עוד תגיעי להרצליה בקצב הזה 🙂