יש ספרים שבעמודים הראשונים שלהם אני יודעת שהם יכנסו לליבי. לפעמים מספיק משפט אחד ויחיד, שבו אני אומרת לעצמי "מה? יש עוד מישהו בעולם שמרגיש כך?" או "איך לא פגשתי עד עכשיו את האדם הנוסף שמתנגנים בו השירים הללו?" או "אם זה לא היה כתוב, שחור על גבי לבן, הייתי חושבת שהרגש הזה רק שלי" ועוד ועוד. נקודות חיבור כאלו, יפות ונדירות, ובעיקר מרגשות, אני מנסה למצוא בכל תחומי החיים שלי. זה נכון שזה מקשה על חיבור אמיתי ועמוק לאנשים, למצבים, לעיסוקים. אבל כשזה קורה, ולו באופן זמני, זה כל כך מרגש, מציף, סוחף… שזה שווה הכל.

מנגד, כשאני חווה חיבור כזה, ומסיבות כאלו או אחרות הוא אינו מחזיק מעמד, החלל שהוא מותיר הוא אדיר, ובדרך כלל רק אהבה שוות ערך תוכל למלא אותו. החלל הזה, שמתמקם לי בבטן, בקרבה יתרה ללב, כל כך מוחשי, כל כך פיזי…

כמו לספרים, גם לחנויות אני יכולה להתחבר באותו האופן, שכמובן קשור חד משמעית למוכר או לבעלים. זה קרה לי עם נעמה טואטי באופן מוחלט, וכל שמלה שרכשתי אצלה נושאת מאז ניחוח אהבה. זה קרה לי גם בחותם הקפה, לאחרונה, וכל גיחה שלי לשם אפופת קסם.

אולי בשל כך, אני מייחלת לבר שכונתי נעים וקטן, כזה שיפתור התלבטויות של לאן ללכת היום, או היכן לפגוש את החברה הטובה לשיחת נפש. מאז ומתמיד הייתי טיפוס של בר אחד שבו אני מכירה את הברמן, המלצרים. זה נתן לי תחושה של בית, של חיבור. זה קרה לי בזנזיבר, כשהחבר הכי טוב שלי שימש שם כברמן ושבר לבבות. זה המשיך באברקסס, שבתקופה מסוימת בחיי, פקדתי לפחות פעמיים בשבוע. כשעברתי לרובע, אימצתי את גרשווין, שלצערי נסגר, ועד עכשיו לא מצאתי לו תחליף הולם. מודה שסיקפה היה המועמד המושלם אילו הייתה שם חניה באמצע שבוע, ומספיק מקומות ישיבה בימי שישי. רציתי מאוד לאמץ גם את הקופסא (אפשר לומר שעשיתי זאת, למעשה, לתקופה מסוימת), אבל משהו שם לא ממש עבד עבורי כמו שצריך.

יש אנשים, כנראה כמוני, שעולמם הפיזי מתנגש תכופות עם העולם הנפשי, הרגשי. במצבים הללו אנחנו נדרשים לחיבורים יותר מכל: בן הזוג שגורם לי לחזור לקרקע מריחופיי, החבר הטוב ששוב מראה לי את הצד השני, החברה הטובה שיודעת להכיל אותי, וגם המקום הקטן שאני יודעת ששם ארגיש בבית.

אז למרות שאני מסתובבת ברובע לא מעט, טרם מצאתי את נקודת החיבור האמיתית שלי בבית קפה, בר או מסעדה. אשמח לקבל אותה בדמות בר יין (איך אף אחד עדיין לא מינף את הרעיון שלי?), או אפילו בר שכונתי קטן וחביב. מאמינה שיש פה מספיק אנשים, שכמוני, זקוקים לנקודות חיבור קרובות. אני חושבת שכולנו זקוקים, במידה זו או אחרת, לשייכות…