יום שבת בצהריים. הרובע די שומם, ואני נכנסת לדלישס כדי לקנות כמה דברים.

תחת בניין משרדים שיופי אינו בדיוק הצד החזק שלו, ממוקמת אחת הפנינים היקרות של הרובע.

החנות ריקה, כך שאני יכולה להרשות לעצמי להתענג על השקט ולבחון לאט לאט את המטעמים. לתת לחושים לעשות את העבודה. השקט כבר מלטף אותי.

החנות לא גדולה. המבחר די צנוע, אבל כל כך איכותי. אני מתחילה במדף האוכל האסייתי ונתקלת בכל מה שצריך כדי להקפיץ, לגלגל, לתבל. אבל לא יותר מדי. הכל במידה הנכונה. 3 סוגים של סויה למשל, אבל רק הקרם דה לה קרם. מדגדג לי באצבעות.

עוברת לדגנים – שני סוגי קוסקוס, היישר ממרוקו. קטניות – כמה סוגים. כולן אורגניות. תבלינים – מבחר מתבליני חברת פרג, ותבלינים של דלישס – לא רעים בכלל. הירקות נראים יפים כל כך (במיוחד למי שהתרגל למראה הלא תמיד מלבב של העגבניות האורגניות), נראה כי הפירות משפריצים ויטמינים רק מלהסתכל עליהם. אזור הגבינות מריח כמו מעדנייה קטנה וכפרית בפרובאנס. אגף הבשר לא גדול, אבל יודעי דבר (כלומר, לא אני) מספרים שהוא הטוב ביותר באזור, אם לא בעיר כולה. הסלטים והאוכל המוכן מגרים לי את הבלוטות. וזה ממשיך- השוקולדים, העוגיות ועוד ועוד. האיכות קורצת אלי מכל פינה, אבל בשקט.

אתמול טעמתי לחם שאור ומיד הצהרתי שיכולתי לחיות עליו, ואז שמעתי שהוא מדלישס (במקור טאטי, נדמה לי). טעמו גרם לי להיאנח.

אני רוצה לפגוש את מי שבוחר מה יימכר שם. טעם זה מדבק??

אין ספק שדלישס היא חנות קטנה ומטריפה. מטריפת חושים ומטריפת ארנק. אבל כידוע, על איכות משלמים.

החוש היחיד שלא בא על סיפוקו הוא חוש השמיעה. חסרו לי שם לחישותיה של ליסה סטנספילד בקולה המלטף…

דלישס פשוט יודעת לגעת במקומות הנכונים. יש סיכוי שזה ממכר…

דלישס- עברה מקהילת סלוניקי לשוק צפון