כמו כל משפחה בורגנית טובה, גם אנחנו מתפנקים לפעמים בטייק אווי מאחת ממסעדות האזור. המסעדות החביבות עלינו הן בדרך כלל אלו שאנחנו אוהבים גם לשבת בהן. הסושי של פקין הוא הכוכב אצלנו בבית, ללא ספק, אבל חווינו גם משלוחים מוצלחים מסאטורי, מספגטים (בעיקר הפיצה), מפיאצה. הצלחנו להתאכזב דווקא מפסטה מיה (שאני מאוד מחבבת, בישיבה במסעדה) – הפסטות היו קרות מדי, רטובות מדי, רחוקות מדי מהאווירה ומהמטבח.

בשבת האחרונה, עת השמש הפציעה (וכמו שקורה רבות אצלנו – בקול תרועה רמה. כלומר- בחמסין), החלטנו לצאת לטיול קרוב – בשמורת הטבע של שפיים. לאחר מסלול קסום על צוקי הים התיכון, חזרנו אל הרובע, שזופים אך רעבים.

הזאטוטים ביקשו (וקיבלו) זמן משחקים בגנה הנפוליטנית ואנחנו שמחנו לזמן רגיעה על הדשא. אמנם היה בי חשש שמי שייראה אותי לא יזהני, כיוון שעטיתי על עצמי את מיטב לבוש הטיולים שלי (יש לי אגף שלם בארון של בגדי טיולים, שמתאוורר בערך פעמיים בשנה), כולל סניקרס, מכנסי דגמ"ח וטי שירט. חברים שפגשו בנו (ואכן לא האמינו למראה עיניהם) – הציעו שנביא ארוחת צהריים ונעשה פיקניק מאולתר בדשא. לאחר תהיות ומחשבות (אני לא ממש תרמתי את חלקי. האמירה האופנתית שלי להיום הייתה שוק גדול מדי, כך שלא יכולתי להסתכן גם באמירה בנושא המזון), הוחלט לשלוח את בן הזוג שלי ואבא נוסף ולהביא לכולם אוכל בריאות מהבורגר ראנץ'. אם מישהו היה רואה אותי, לבטח היה מסיק שמדובר בכפילה ממש מוצלחת. הלבוש וההמבורגרים שסבבו אותי הם לא הנוף לו הורגלנו. כמובן שאני הסתפקתי בצ'יפס (שהיה כל כך גרוע, שקשה לי לברור מילים כדי לתאר אותו). הילדים לא סיימו את הנאגטס, ומיד רצו להמשיך לשחק. בשמחה גדולה השלכתי את שאריות ההורמונים לפח. אין ספק שזה היה אחד מרגעי השיא הקולינריים שלי ברובע.

לפני כמה חודשים, כשהשמש עדיין זרחה תמידית (ממש לפני החורף האימתני), חזרנו עם חברים מקטיף תפוזים. בשעת צהריים, כאשר נוכחנו לדעת כי אין מקום באף מסעדה או בית קפה ראוי ברובע, החלטנו לעבור בפקין, לקחת כמה מנות ולעשות פיקניק בגן ברלין. זו הייתה חוויה אחרת לגמרי – האוכל ליטף אצלנו בדיוק את המקום בו שהה קודם מיץ התפוזים, הילדים התרוצצו בדשא, וחברתי הצמחונית ואני, ללא ייסורי מצפון בריאותיים, התענגנו על טופו בחצילים. מדי פעם הדור הצעיר חזר אל המחצלת כדי לדגום סושי או אטריות, והשמחה הייתה רבה.

כשחושבים על זה, בארץ עם מזג אוויר אידיאלי כמו שלנו, פלא שאנחנו לא עושים זאת יותר. יש ברובע כמה גנים קסומים ושקטים, שרק מחכים שתפרסו בהם איזו מחצלת, כמה צלחות וכוסות ותתענגו על אוכל – ביתי או מטייק אווי. אידיאלי. קדימה, צאו בחוץ! יש סיכוי שאם אקח את ההמלצה שלי ברצינות, אפילו אצליח לאוורר את בגדי הטיול שלי עוד כמה פעמים בשנה!