לפעמים אני מרגישה שמשהו בהתלהבות שלי נשאר (מילה עדינה ל"נתקע") בגיל 16. רוב הפעמים אני חושבת שזה נפלא. זה גורם לי להתלהב מדברים קטנים ושוליים, לזכור זוטות (מילים של שירים שלא שמעתי 15 שנה, למשל), להתאהב בסערה, לדמוע משיר ששמעתי או קראתי לראשונה, להיות מוקסמת ממשפט, מילה, או אפילו תמונה שאני רואה. לפעמים זה […]
נסו ללכת בנעליי – אל הסנדלר של צהלה
השבוע פגשתי במקרה חברה מן העבר הרחוק שהזכירה לי כי בתור נערה זכרתי בחורים לפי נעליהם. הפרט הזה בעברי נשכח ממני לגמרי (האם המילה הכחשה כבר חקוקה על המצח שלי?). מאז כנראה פיתחתי חיבה יתרה לכל הקשור בכפות רגליים, לרבות נעליים. עד היום כשאני בוחרת לבוש לאירוע מיוחד, הפריט הראשון שאני בוחרת הוא הנעליים. ידעתם […]
הזוהר של ונוס
כמה אסוציאציות מעלה בי השם ונוס. אם ניתן לדמיוני הפרוע להשתולל אעלה בראשי רעיונות כמו צוואר מעוות אך נשי להפליא שצייר בוטיצ'לי, פסל קטוע ידיים, מנגינה נפלאה שכתב פרינס לסרט שחור לבן והזוי בכיכובו, מאהביה של מקבילתה אפרודיטה, גרמים שמימיים, ביצוע של להקת בנות מהאייטיז. ואז נכנסתי לונוס של צהלה. מה יש בה? על […]
עמוד השדרה של הדג
גן העדן הפקינזי שלי
ידידותית. כך הייתי מגדירה את פקין. ושלא תחשבו שיש לי בעיה עם ידידות, נהפוכו. כמה מהאהבות הגדולות בעולם צמחו מידידות, לא? וכמו ידידות, שלעיתים צומחת ממקומות בלתי צפויים, ועשויה להוביל לחברות אמיתית, לאהבה, לקשר שילווה אותך שנים, אולי אפילו חיים שלמים; אולי אפילו בחיים שאחרי החיים? כך גם פקין. כבר שנים שאנחנו בקשרי ידידות שכאלה, […]