נרעשת? נחרשת! אני יושבת בקפה בבילה במרכז האולימפי בשטרית ומתחשק לי לעשות גלגלון היישר לדשא הירקרק שלמטה. רעיון הגלגלון המיוחל, שלא ביצעתי מאז גיל 8 בערך, עלה במוחי בשל רעש בלתי נסבל שנחשפו אליו אזניי והגיע מקבוצת בני נוער אמריקאיים הנמצאים במקום. האקוסטיקה כאן בעייתית בהימצא עם רב. כשאני מתפנה לחשוב על כך, לאחר […]

  בימים האחרונים אני מוצאת את עצמי חושבת על חברות, וחוזרת שוב ושוב לכמה אנשים יקרים שמלווים אותי כבר המון שנים. עם שניים מהם שיחקתי כבר בגן. התחושה הזו שהם שם, הביטחון שיש לנו זה בזה, מחמם לי את הלב לאט לאט, על אש קטנה ונעימה, במשך שנים. יש משהו בחנויות כמו דהרי, שמיד זורקות […]

  החובבנות חוגגת בסושיה. בעצם, חובבנות אינה מילה גסה. כשמישהו עושה משהו באופן חובבני, אין זה אומר שהוא עושה אותו באופן לא טוב. זה אומר שהוא אינו עושה זאת לפרנסתו, לא? חשבתי וחשבתי והגעתי למסקנה מה חסר לי שם – יצירתיות. הכל מאוד בנאלי. מדי בנאלי. ערב מוקדם אחד, לקחתי את הילדים חובבי הסושי לשם. […]

החופש נחת על הרובע בפתאומיות. חופש של שבועיים. למה להסתפק בשבוע וחצי של חגים ושבתות, אם אפשר לצרף עוד כמה ימים וליצור גשר חזק מעל תהום מערכת החינוך. במסגרת החופש, החלטתי בצעד אמיץ ונדיר לפקוד את אחד מבתי הקולנוע הקטנטנים הסמוכים לרובע – סינמה סיטי. למען גילוי נאות, אציין כי זו אינה הפעם הראשונה שאני […]

  מודה, לקח לי די הרבה זמן להיכנס לחנות ללין החדשה, ולו רק כי שמרתי לקפה גרשווין, שעל חורבותיו נפתחה ללין, חסד נעורים. הגעגועים לכריך האבוקדו מנעו ממני להפנים את חסרונו של בית הקפה האהוב עלי בשנים האחרונות. אך היום זה סוף סוף קרה. קרם הרגליים שלי נגמר ולא הותיר לי ברירה. עקרונות לחוד וטיפוח […]