מי שעוקב אחרי הפוסטים שלי כבר יודע שאני חובבת מקומות קטנים, לא מסודרים מדי, המכילים אסופת פריטים ממקומות שונים, שיש בהם איזשהו טוויסט, משהו שונה, אופי מוגדר. מקומות ששולחים אותי לעולמות אחרים, שמציתים את הדמיון והפנטזיות… סבתא ג'אנענע, הגלידריה הקטנטנה הזו, היא בדיוק אחד המקומות האלו. העיצוב הוא ממש לא העניין – […]

    בפנטזיה שלי, כלומר- אחת מיני רבות, אני מגיעה בשעות הבוקר לתחנת הרכבת של מרכז הירידים וחווה חוויה חדשנית ומלטפת מתחילת הדרך ועד לסופה. החוויה מתחילה במסוע אשר לוקח אותי אל אולם הנוסעים, מניח אותי בעדינות בחיקו החם של הקפוצ'ינו המפנק של אילנ'ס ומשם לוקח אותי אל הרציף הממוזג להמתנה של דקה, שתיים, לא […]

עמדתי בטקס של היום הראשון בבית הספר והתחושה שאפפה אותי הייתה של כאוס, של חוסר אונים. הזדהות? אולי. הקטנטנים, שזה עתה בקעו מחממת הגן, נזרקים לפתע למקום הגדול ועתיר הבלאגן הזה. פלא שהם נראים אבודים? הבה נדמיין איך היינו אנחנו מרגישים במצב כדלקמן: האדם הקרוב אליך ביותר מביא אותך למקום זר, גדול, ומשאיר אותך לבדך […]

  שימו לב – המקום נסגר במרכז המסחרי בהדר יוסף, שכולו מדיף ריח נפטלין, התמקמה לה פיאצה. בשקט, בלי למשוך תשומת לב יתרה. ונראה כי היא שם כדי להישאר. בעקבותיה הגיע מדאמס, ואני מאמינה שזו רק ההתחלה. יש משהו תמים בפיאצה. והתמימות הזו מדבקת. האנשים מאחורי הדלפק עושים פיצה. הם לא עוסקים בשיווק, בפיתוי. באוויר […]