שוב מקום ברובע מתחדש, ובכל זאת משאיר משהו מקודמו. זה גרם לי לחשוב על קפה לאה. למרות שהשיפוץ של המקום היה מינימלי, ולמראית העין לא הרבה השתנה, החלפת הבעלים הביאה איתה משב כל כך רענן, שונה ונעים של אנרגיה, שכשנכנסים לבית הקפה ברור כי המקום הוא מקום אחר, חדש, שונה. לפני כשבועיים, לאחר ביקור בביתא […]

אח, התמימות שהייתה לי בגיל 10. הייתי חולמת במשך שעות על שמלות מנופחות ואבירים עשויים ללא חת, הייתי מדמיינת שמקל הקסמים של דבי וגבי נמצא ברשותי, שאני נראית ואינה נראית, שיש לי כוחות על טבעיים. הייתי בטוחה שיש לי ידיים (וסבלנות) ליצור דברים יפים. הייתי רוקמת ציורים על בדים, למדתי לסרוג, הייתי קושרת קשרים שיצרו […]

נתחיל בגילוי נאות: יש לי פחד לעלות על אופניים. בכל פעם שאני רואה ילד עולה על אופניו, אני נתקפת פליאה על יכולת הנסיעה. אני נותרת פעורת פה כשאני רואה את ההורים המצליחים גם לדווש וגם להעמיס על האופניים כמה זאטוטים. אני המומה ממש כשאני מלווה אותם במבטי והם מנווטים בין הסמטאות והאנשים מבלי לדרוס אף […]

שוב אני ודמיוני המפותח, או ההזוי, אם תרצו. נכנסתי לחנות צעצועים עם ילדיי, כדי לבחור מתנה לבתי, משהו קטן לבני, ומתנה לחבר שלו. מבצע יומיומי, לכאורה. דמיינתי לתומי שהמבצע יהיה פשוט ויארך כמה דקות, אבל ברגע שנכנסתי לפיראט האדום (וכמה שמתאים לו הצבע הנבחר!), הבנתי שהמבצע הולך להיות מורכב מאין כמותו. כנראה שהגיל החל לתת […]