שבת בצהרים. ארוחה משפחתית בסאטורי. המנות מגיעות בזו אחר זו ומפתיעות לטובה. ממש כמו רוב האנשים שאני מכירה, יש לי הרגשה שסאטורי סובלת מדימוי שלילי. נראה שהיא קצת מפחדת מחשיפה. ביישנית שכזו. משום מה, היא כמעט לא מוכרת. יושבת לה באנונימיות ובשקט בין פסטה מיאה וסבתא ג'אנענע, כאילו מחכה שמישהו ישים לב אליה. צנועה […]

  שימו לב – המקום נסגר ערב יום חמישי. חברה יקרה ואני נפגשות לחגיגת יום הולדת משותפת. מסורת רב שנתית ומופלאה שכזו. השנה על הפרק – הגיל. הגיל המתקדם… האירוע השנתי מתחיל ברכישת מתנות הדדית. את תאוות הקניות סיפקנו בקוביקה ובליאת ומירב. את התאווה לעיניים סיפקנו בקלקה שוז, והלוקיישן לסיפוק תאוות החיך – נבחר להיות […]

  שימו לב – המקום נסגר במרכז המסחרי בהדר יוסף, שכולו מדיף ריח נפטלין, התמקמה לה פיאצה. בשקט, בלי למשוך תשומת לב יתרה. ונראה כי היא שם כדי להישאר. בעקבותיה הגיע מדאמס, ואני מאמינה שזו רק ההתחלה. יש משהו תמים בפיאצה. והתמימות הזו מדבקת. האנשים מאחורי הדלפק עושים פיצה. הם לא עוסקים בשיווק, בפיתוי. באוויר […]

  שימו לב – המקום נסגר אחת התכונות המוערכות עלי במסעדות היא הקו. בעצם, גם אצל אנשים אני מעריכה עמוד שדרה. לדגים 206 יש קו מאוד ברור, והיא איננה סוטה ממנו, כבר 20 שנה. זה מרשים. לפני השיפוץ, לאחר השיפוץ- המנות הטובות נותרו. האיכות ללא פשרות. היחס מקצועי וענייני. אחת הבעיות שלי עם הקו של […]

  שימו לב – המקום נסגר לאכול בקאי פרש סושי זה להיות ליד. זה לעבור ממש קרוב, אבל לא מספיק קרוב כדי לגעת… המסעדה יפה. תמונת העשב הירוק נקייה ועושה את העבודה, לפחות בשבילי. גם התמונות של טוקיו מוצלחות. הישיבה על הבר נעימה. במרכז עמלים הטבחים על גלגול הסושי. התנאים הראשונים מוצלחים, לפחות על הנייר. […]