שימו לב – המקום נסגר יש מקומות שההבטחה שלהם לא מצליחה להתגשם, לפחות לא אצלי. יש לי הרגשה שזה לאו דווקא בגלל האיכות האובייקטיבית שלהם. אולי האנרגיות שלהם מתנגשות עם שלי? אולי משהו בתת המודע שלי לא מאפשר לי ליהנות מהם? אולי זכרונות מגלגולים קודמים חוסמים אותי וצפים כשאני מגיע אליהם? מי יודע. החנות החדשה […]
אפופת רומנטיקה בווין דיפו
בכל פעם שאני נכנסת לחנות יין אני מרגישה מעין יראת קודש. אדי האלכוהול שמתפזרים סביבי; הבקבוקים הטומנים בחובם עבודה של אנשים שמקורה באהבה; שקשוק הזכוכיות הנוגעות זו בזו; והקולות המהוסים של הקונים. שמתם לב שאף פעם לא צועקים בחנות יינות? נכנסתי לווין דיפו בשישי בבוקר, כדי לסייע לחברה לבחור כמה יינות. שלא תחשבו שאני מבינה […]
בת 16 הייתי, בפינת האוכל
שימו לב – המקום נסגר לפעמים אני מרגישה שמשהו בהתלהבות שלי נשאר (מילה עדינה ל"נתקע") בגיל 16. רוב הפעמים אני חושבת שזה נפלא. זה גורם לי להתלהב מדברים קטנים ושוליים, לזכור זוטות (מילים של שירים שלא שמעתי 15 שנה, למשל), להתאהב בסערה, לדמוע משיר ששמעתי או קראתי לראשונה, להיות מוקסמת ממשפט, מילה, או אפילו […]
המקום הנכון של מיקדו
אתם כבר יודעים שכל ביקור שלי במיקדו סנטר מניב פוסט עסיסי, או לפחות כמה הגיגים ומחשבות. זה מתחיל בחניה הלא הגיונית ועמוסת הג'יפים, שאני בקושי מצליחה להסתדר בה, ממשיך בנשים שמסתובבות שם כחלק משגרת הטיפוח היומית שלהן, וכלה בגברים שמביטים בה תוך שתיית קפה אצל מולי, ועל פניהם הבעות נוחות לפענוח. משהו במיקדו סנטר מקרין […]
רגעי אימה מנוכרים במינימרקט דוד
בכל פעם שאני נכנסת למכולת, לסופר, אפילו לפיצוציה, זה קורה. אני מרגישה סוג של בגידה. בגידה בערכים שלי, בקו המנחה שלי, בעמוד השדרה שלי. השהייה במחיצתם של כל צבעי המאכל והחומרים המשמרים שנמצאים שם מלחיצה אותי. המרחק מהאלמנט הבריאותי מצליח להפגיש אותי עם צדדים אפלים. המבט שלי שנח על ערימות החטיפים המלוחים מתחיל לרצד. […]
- « Previous Page
- 1
- 2
- 3
- 4
- 5
- 6
- …
- 8
- Next Page »