אני מגיעה לבית ספר היסודי "משה שרת" בת"א. בחצר מתקיים שיעור בחינוך גופני לכיתות א'. כשהם מבחינים בי, זוג ילדים האוחזים בטבעת גומי, מגיחים לעברי בדהרה, מנסים לשמור על יציבות כדי שהטבעת השומרת שירוצו ביחד בקצב אחיד לא תיפול חלילה או שהם יאבדו אחיזה, אך במהירות כזאת שבאה למנוע ממישהו אחר להגיע לפניהם אליי. […]
"החיים הם איזון בין מנוחה לתנועה" – אושו
לא מזמן סיימתי פגרה. יש משהו מאוד מפחיד בפגרה, הידיעה שאת הולכת לתת לגוף לנוח מתוך ידיעה שהוא הולך לאבד מהכושר, מצריכה ממך המון אמונה בתהליך והתבוננות בתמונה הגדולה. ההיגיון אמנם יודע כי המנוחה נועדה לחידוש התאים, לשיקום הגוף וחיזוקו, אך הוא מנהל דיון עם הרגש, שנותן לקול הספק להוביל את קו התביעה, קול […]
אתם רואים מדרגות וספסלים, אני רואה אנדרופינים שרוצים לצאת לחיים.
"את יודעת איך יודעים שאת רצה נשמה?" שאל אותי חבר לריצה? "איך?" השבתי בשאלה, "כשכל מקום אליו תגיעי יהווה פוטנציאל לאזור ריצה, כשתרצי לחקור כל מקום באמצעות הרגליים, בין אם זה עיר אירופאית, או אזורים ברמת הגולן והסביבה, כשתגיעי למקומות ותגידי "קטע!!! פה רצתי!!!" " אם לומר את האמת, בצעדיי הראשונים בעולם הריצה, לא בדיוק הבנתי […]