החופש נחת על הרובע בפתאומיות. חופש של שבועיים. למה להסתפק בשבוע וחצי של חגים ושבתות, אם אפשר לצרף עוד כמה ימים וליצור גשר חזק מעל תהום מערכת החינוך.

במסגרת החופש, החלטתי בצעד אמיץ ונדיר לפקוד את אחד מבתי הקולנוע הקטנטנים הסמוכים לרובע – סינמה סיטי. למען גילוי נאות, אציין כי זו אינה הפעם הראשונה שאני מבקרת במקום. אך בשנים האחרונות באתי כמעט תמיד כמלווה. הפעם התנדבתי להשתתפות מלאה. זה היה יום לאחר פעילות מוצלחת במיוחד במוזיאון המדע של חיפה. יחי ההבדל.

אני תוהה כיצד להגדיר את סינמה סיטי. האם פלסטיקי הוא תיאור ממצה? האם מנוכר? צרכני? צרחני? צעקני? חסר אופי? משרה בדידות? האם כל אלו ביחד? יש משהו במקום שעושה לי רק חשק אחד – לברוח כל עוד נפשי בי. אפילו עבור חובבת קניות מושבעת, המקום אינו מהווה פיתוי.

אחר הצהרים החל ביוגורטריה החביבה. שם, באופן מפתיע, ניתן ללגום קפה משובח. התערובת היא של AVA (נדמה לי שגם בגרשווין ז"ל לגמתי ממנה), גם טעים וגם אורגני, וגם בלוויית חלב סויה. ניתן לקבל גם בגרסת אייס, או להמיר בקפה תמרים. תענוגות עבור בריאותנית שכמותי (טוב, עם נטייה קלה לפיתויים). יש סיכוי שזה המקום הכי שפוי בסינמה. אולי לכן הוא היה ריק לגמרי כשהגענו.

על הפרק – ג'ננה בסוואנה. ההתנסות הראשונה שלי בתלת מימד. כראוי לרחפנית כמותי, שגם ניחנה בראש קטן מימדים באופן תמוה (אגף משקפי השמש של הילדים חוגג עלי), קיבלתי מידי הבחור החביב בכניסה לקולנוע זוג משקפי ילדים. הרכבתי אותם עם תחילת הסרט ומיד התערפלה ראייתי. בחשש רב הבטתי בכל 10 היושבים באולם וראיתי כי הם כבר שקועים להם במעלליה של דובת קוטב אצילית, ואילו אני מנסה לנווט את עיני. לאחר כמה דקות יצאתי וביקשתי להחליף את הזוג. בצעד בוטח, מעדתי במדרגות החשוכות, והתעופפתי באלגנטיות מרשימה היישר לתוך הכסא, לצד בני, שמרוב התרגשות מסוריקטה קטנטנה לא שם לב שנעלמתי לדקה, שתיים וחזרתי תוך ביצוע סלטה מרשימה באוויר. נסיון תלת מימד, טייק טו – אוהו! מרגישה כאילו גיליתי את אמריקה בשנית. קולומבוס כבר פאסה! איך לא סיפרו לי קודם שמדובר בתאווה לדמיון סוער כשלי? דובת הקוטב ליטפה את ידיי, האריה החביב הביט ישר לתוך עיני, והאבק שהותירה אחריה ריצת הקרנפים הפריע לי לנשום. לאחר שנרגעתי מתגליתי המאוחרת, שמחתי לגלות סרט חתרני למדי, עם מודעות אקולוגית מדויקת, במסווה של סרט ילדים תמים. אם כך- לא באנו הנה רק ליהנות, יש אקט חינוכי! נרגעתי.

ביציאה מהסרט שוחר הצמחונות, עברנו ליד בלק. תהיתי האם מי שראה עתה את הסרט יכול לנתק מחשבות ולאכול מנה עסיסית של המבורגר, לצד צ'יפס וקולה. מיד עניתי לעצמי שכן. בת דודתי היקרה והצמחונית העירה על הצביעות של בני האדם… ואנחנו בכל זאת בחרנו במרק מיסו ואינסייט אאוט מלא ירקות בסושימה. לא רע בכלל.
ביציאה נאלצתי לחזות בספא דגיגונים – אחת האופנות התמוהות שצצו כאן. לאחר שנעצתי מבט לא מנומס בכפות רגליו של אדם זר, עלתה בי המחשבה כי אותם הדגיגונים האומללים, שזה עתה זללו בתיאבון רב את העור היבש בכף רגלו של האיש הקרח והמזיע, יכולים לעוט על העור בכפות רגלי תוך שניות ספורות. אתם יודעים שכפות הרגליים הן נושא רגיש אצלי. חשתי כי הסושי שזה עתה נכנס לפי נמצא בסכנה ולכן אצתי לי משם כדי לשטוף את העיניים בקצת תכשיטים בדוכנים הסמוכים.

ניתן לסכם את אחר הצהריים כפעילות המשלבת חינוך (אקולוגיה בג'ננה), חידושים (בשבילי בעיקר), קולינריה קלה, וערכים (כפות הרגליים). חבל שהפעילות הנ"ל התקיימה בצל דמויות מפלסטיק, צרכנות א-שיקית והמולת זאטוטים מבוסמי פופקורן. יש סיכוי שגם מעיבה עלי העובדה שתאגיד הרשע הנודע נמצא ממש מתחת למבנה…
מדהים איך אפשר להימצא במקום כל כך רועש, המוני, ועדיין להרגיש לבד במערכה. חייבת לצאת ולנשום קצת אוויר נקי. מזל שבדרך חזרה יש כמה שדות ירוקים ומנחמים…