(אך ורק דברים ריאליים!)

הלוואי וגלעד יחזור הביתה. ושיחזור בריא ושלם. ושזה יקרה ממש מהר.

הלוואי ואמשיך להתרגש גם השנה מכל שטות, כי זה אומר שעדיין יש ממה, ושעדיין הנשמה מפעמת בתוכי.

הלוואי ונפתח את העיתון, ולו פעם בשבוע, לכותרת אופטימית.

הלוואי ומבול ההופעות מחו"ל ימשיך, ואולי אף יגבר השנה. ואני לא מתכוונת למדונה.

הלוואי ואנשים יחייכו יותר.

הלוואי ואצליח לא להפגיש את ראשי עם עצים או עמודים בעודי חולמת. רגע, אמרנו רק דברים ריאליים – אם כך אז בואו נסגור על פעם בשבוע בלבד.

הלוואי ואמשיך להתאהב – במקומות, בילדים, באוכל, בספרים, במוזיקה, באנשים.

הלוואי לא אאלץ לשתות קפה באיכות ירודה (אילנ'ס – יש לכם יד בדבר – קדימה, הרימו את הכפפה. תחנות הרכבת מחכות לכם…).

הלוואי ויצפצפו לי רק פעם אחת ביום כי חלמתי ברמזור.

הלוואי ורכבת ישראל לא תאחר. אופס – שוב עניין הריאליות. טוב, אם כך – הלוואי ובמידה והרכבת תאחר – שיהיה לי קפה ראוי להתנחם בו.

הלוואי ואמצא מה לראות בטלביזיה (מתי תחזור כבר "מאהבות" לעונה שלישית?).

הלוואי שנשכח מהי שנת בצורת.

הלוואי שלא אתאכזב מהאנשים שאני אוהבת. וגם מאלו שלא.

הלוואי שיהיו לנו הפתעות לטובה.

הלוואי שפרינס, ברוס ספרינגסטין ודיוויד גריי יבואו להופיע בארץ. לא ביחד. רצוי לא באצטדיון רמת גן.

הלוואי שיותר אנשים ילמדו לפרגן כשיש על מה.

הלוואי ואמשיך להאמין לאנשים. ובהם.

הלוואי שתהיה לנו שנה נהדרת. שנת אהבה.