הגעתי לקפה מולי, או מולי קפה, במיקדו סנטר במצב רוח קרבי במיוחד. הבחירה הייתה ממוקדת. מצב רוח קרבי + מקום שתמיד מספק לי חומר להתעמרות = לחימה בשטח בנוי, עד התשת הכוחות הלוחמניים. שותפי סיפק לי מידע לגבי בית הקפה החדש הזה, שקם על חורבות קפה קפה, והגעתי מיד כדי לממש את יצר הזעם.

בעוד אני מתכוננת לקרב, פני מאדימות, שרירי גופי נדרכים, לשוני מתרגלת משפטי מחץ ובמוחי קודחות טקטיקות, הונח לפני התפריט.

לאט לאט, בדרך פלאית, הצליחו כאן להסיר ממני את הלוחמנות.

זה התחיל במיזלי שקיבלתי. המראה לא היה חינני במיוחד  –  הר של יוגורט בקערה, ומעליו קצת פירות וגרנולת חמוציות. בצד צלוחית דבש קטנטנה. תהיתי מדוע אף פעם לא ניתן לערבב את המנה הזו באלגנטיות – מישהו חשב פעם על השיק הפריזאי שלי נחשף לגרנולה שמתעופפת לכל עבר בגלל שהתקמצנו על גודל הקערה? ממיקדו סנטר הייתי מצפה ליותר. אבל, לאחר הערבוב המאולתר והממש לא חינני שביצעתי, טעם הגרנולה היכה בי. היוגורט נהדר (המלצר טוען שהוא של תמרה), הגרנולה טובה, החמוציות משתלבות עם פצפוצי הקורנפלקס, והענבים נותנים חמיצות מתקתקה. בקיצור – המיזלי הפשוט הזה דגדג וליטף את קיבתי בעדינות וביסודיות.

זה המשיך בלהקה שפתאום נשמעה ברקע – פינק מרטיני. עוד ליטוף כזה, שמרגיש כאילו מרחו אותי בשמן שומשום חם ברגע לפני המסאג'.

ואז בא מלצר עם חיוך ביישן ומקסים, שמשום מה הצלחתי להביך אותו. איך דווקא אני, במלוא עדינותי, דווקא כאן, במעוז הנחמדות של תל ברוך צפון, מצליחה לעשות לו את זה? תעלומה. המבוכה עלתה לי בקפה שלי שנשכח מליבו. נאלצתי להזכיר לו שוב. הוא נמנע מלגשת אלי. האם בכל זאת הצלחתי לבלבל את האויב, מבלי ששמתי לב? ברגע שהוא הסביר את הטעות, התחלתי אני לגמגם. גם כן קרבית. חיוך אחד, ידיים שריריות, ואני נמסה. לא, אני מסרבת להיכנע בקלות שכזו.

ואז הקפה, שבא בול במקום. לא חזק מדי, לא חלש מדי. קצף טוב, אפילו שעשוי מסויה. גם הוא מצליח ללטף. איפה הקרב שלי לעזאזל? אין לי על מה להלין? על מי להוציא את התסכול?

טוב. בואו נודה באמת המרה. באתי נחושה ויצאתי נמושה. הגעתי קרבית ועזבתי לבבית. מי היה מאמין שטרנספורמציה כזו תקרה לי דווקא בשכונת הג'יפים, בינות לנשות הפרנץ' פדיקור, ממש מתחת לאפם של תיקי לואי ויטון? מה שחסר לי עכשיו זה לסור למכון השיזוף הקרוב, או למלא את החזה, כדי שאוכל לרכוש חזיות בג'ק קובה ולא בדלתא טינס.

אולי, במחשבה שנייה, כדאי להימלט מכאן כל עוד נותר במוחי שביב קטן של שפיות?? את ספינות המלחמה שלי, אלך להשיט בנמל אחר…

מולי קפה- אהרון בקר 8. טל' 03-6489922