כן, לא טעיתי באיות. אופטיזם הוא מיזם מרגש במיוחד של אביטל קורמן כרמון ורויטל אלרון כץ. הן הגיעו כדי לענות על השאלות שיש לי ולספר על הדרך שכל אחת עשתה ועושה עד שהגיעו ליצירת המיזם הזה.

הי רויטל ואביטל. הציגו את עצמכן ב 2-3 משפטים:

אביטל: נולדתי וגדלתי בבית שכולו תיאטרון, באופן טבעי הלכתי ללמוד משחק ובשנת 88 סיימתי את לימודי בבית הספר הגבוה למשחק "בית צבי". שיחקתי בתיאטרון לילדים ולנוער, תיאטרון חיפה, פסטיבל עכו ובהפקות פרטיות לסל תרבות. במקביל להיותי שחקנית לאורך כל השנים לימדתי בבתי ספר יסודיים ועל יסודיים, במרכזים קהילתיים ובמסגרות נוספות של החינוך המשלים. בחלוף השנים הבנתי שהלב שלי והייעוד האמיתי  שלי נמצאים בהוראת התיאטרון. אני מלמדת ומביימת ילדים, נוער, סטודנטים ומבוגרים בכל הגילאים, בעבודתי אני מצליחה ליצור מפגש משמעותי, מחזק ומעצים. לאחר למעלה מ- 20 שנות ניסיון בהוראה ובימוי יזמתי והקמתי את סטודיו במה צעירה לתיאטרון – במה לילדים ונוער – להעצמה אישית, שמחה, והגשמת חלומות.

רויטל: אחרי 20 שנה כמעצבת טקסטיל, אופנה ומוצרים ברשתות האופנה הגדולות בארץ, בשנים האחרונות הלכתי בעקבות הלב (תבינו בהמשך…) ושיניתי ייעוד. למדתי שילוב, הנחיית הורים ותואר שני ביזמות וחדשנות. כיום אני מנחת משפחות ויזמת הסברה חברתית. בשנה האחרונה אני בתהליך הקמת מיזם חדשני בשם "אופטיזם" – מקום אופטימי למשפחות עם צרכים מיוחדים בו אני עוסקת בהנחיה וייעוץ, הרצאות, מפגשים, הסברה בבתי ספר, ועוד. כחלק מהמסלול החדש אני חוקרת שילוב של אנשים עם צרכים מיוחדים במעגל העבודה ובקהילה ומשתמשת בידע ובניסיון להסברה חברתית. החלום שלי שיהיה מרכז פיזי ל "אופטיזם" בו תיבנה קהילה מכילה ותומכת למשפחות עם צרכים מיוחדים, עם תכנים להורים ולילדים.

מאיפה אתן מכירות? איך התחברתן?

רויטל: לפני 10 שנים, חיפשתי חוג תיאטרון לבני איתמר, כיום בן 18. הגענו לחוג "פלצני" במרכז העיר ואיתמר ממש לא התחבר, ובכל זאת האמנתי שהוא יהנה מחוג כזה. ביררתי ומצאתי שיש חוג מקסים "מתחת לאף"- סטודיו במה צעירה לתיאטרון. איתמר הגיע לשיעור אצל אביטל ומאז פשוט לא הפסיק לשחק.

אביטל: זיהיתי ילד מיוחד במינו, נוצר בינינו קליק מיידי, ובסוף השנה, איתמר עלה על הבמה, הוא שיחק בהצגת סיום תפקיד שיצר ובחר ביחד איתי והוכיח יכולות מאוד גבוהות, ליוותי אותו למגמת תיאטרון בעירוני א', הוא כמובן התקבל וכיום ניגש לבגרות בתאטרון.

רויטל: בעקבותיו נרשמה הדר, כיום בת 14

אביטל: אחותו המוכשרת והמקסימה, שעשתה בסטודיו שלל תפקידים והיתה תלמידת תיאטרון שלי 4 שנים.

רויטל: ובעקבותיה הגיע אורי בן ה- 9 המאובחן על הרצף האוטיסטי. השנה במופע הסיום של הסטודיו, אורי עלה על הבמה, הוא היה מצחיק ומשוחרר וריגש אותנו כל כך שאמרתי לאביטל, "אנחנו חייבות להיפגש!"

נפגשנו. "ארקפה" במעוז אביב עלה בלהבות מרוב התרגשות, יצאנו עם ניצוץ בעינים, ילדנו יחד מערך חוגי כישורי חיים וחברה דרך אמנויות הבמה!

ספרו לי קצת על המיזם המשותף והמרגש שלכן.

אביטל: נתחיל מזה שלפני 21 שנה נולד לי ילד על הרצף האוטיסטי, בתפקוד גבוה, שנים של השקעה הניבו פירות ואני רואה בו סיפור הצלחה! היום אחרי שסיים את השירות הצבאי על מדים, ביחידת מחשבים מעולה של חיל האוויר (בהתנדבות), הוא עובד כסדרן בתיאטרון הקאמרי ובמקביל לומד לימודי חוץ בשנקר עיצוב גרפי. ברגעים של רוך אני בהחלט טופחת לעצמי על השכם, כי אני יודעת שנתתי שם הרבה רוח גבית. בעשיה שלי כמורה לתיאטרון, צמחתי ופיתחתי הרבה בזכותו של רועי (מורה הדרך שלי) רגישות ומסוגלות לקלוט גם ילדים עם צרכים מיוחדים לתוך מערך החוגים שבניתי (אגב למי מאיתנו אין איזה צורך מיוחד אחד 🙂 ).

אז אחרי איתמר והדר כץ הגיע כאמור אורי. אורי הוא הפתעה גדולה. הוא קודם כל ילד כריזמטי בצורה יוצאת דופן, סוג של מנהיג בדרך שלו, ושחקן קטן ובדומה מאוד לרועי שלי גם הוא מאובחן על הרצף האוטיסטי בתפקוד גבוה.

אז ברור לגמרי שאחרי שלושת ילדי משפחת כץ, והמכנה המשותף שיש לרויטל ולי בהיותינו אמהות לילדים מיוחדים, נוצר מפגש נשמות, והתפתחה הבנה שהיא מעבר למילים. אני מודה לרויטל, היא זו שזרקה את הכפפה, ויזמה פגישה שהפכה למיזם משותף והוא חוגי תאטרון ותקשורת לילדים על הרצף האוטיסטי.

רויטל: אני שמחה להוסיף שכרגע בנקודת הזמן הזו הקבוצות של יום חמישי (יום חמישי הוא כרגע היום אותו אנו מקדישות למיזם אופטיזם בסטודיו) כבר כמעט מלאות, ומיד אחרי החגים בתאריך 24.10.19 יתקיימו שיעורי הניסיון הראשונים, ולאחריהם תתבצע ההרשמה.

חשוב לציין שהקבוצות לא יעלו במספרן על 10 ילדים, כי המטרה שלנו להתייחס באופן כמעט פרטני לכל ילד וילד תוך שהוא משולב כחלק מקבוצה. אנחנו מציבות לעצמנו מטרה גבוהה שבה נצליח לתת במה לכישוריו הייחודיים של כל ילד וילד וגם להביא תוצר משותף של הקבוצה כולה. מופע הסיום-ההצגה-תוצר של עבודה שנתית יתקיים באולם תיאטרון וכל מרכיבי המופע יביאו לידי ביטוי את החוזקות של הילדים בקבוצה.

לדוגמא: ילד שהחוזקה שלו הוא המצאה וכתיבת סיפורים יינתן לו המקום לבטא את יכולתו ולמעשה יהיה שותף מלא לכתיבת המחזה. ילד שהחוזקה שלו באה לידי ביטוי באמנות פלסטית יעצב תפאורה ואביזרים, ילדים שירצו את הבמה ככלי ביטוי והפגנת כישורי משחק, שירה, תנועה וריקוד, ישחקו ויופיעו. אפילו עיצוב ההזמנה, הכנת מצגת או סרטון כל אלה יוכלו לקבל את את הבמה ואת מקומם בעשייה המשותפת. אלו התוצרים של הילדים והם יבואו לידי ביטוי בסוף השנה.

שתיכן עושות כל מה שאתן עושות מכל הלב. האם את העשייה המקצועית אתן מביאות אחר כך הביתה? מצליחות לעשות את הניתוק?

אביטל: זה די ברור שאני מזוהה עם העשייה שלי, ודי ברור שקשה לי לעשות את הניתוק. אני מצליחה לעשות אותו רק כשאני טסה ליוון, על כוס של אוזו תוך כדי שבירת צלחת ואכילת טאפס או שיט בסירה של סקיפר סטאלוס, אבל בדיוק אז מגיעים הרעיונות הכי טובים, כמו למשל הקרנת סרטונים שצולמו במהלך השנה (אני כבר מבטיחה לכל מי שיגיע ויירשם לחוג) כדי שאתם ההורים תוכלו להנות גם מהרגעים הקסומים שהתקיימו בסטודיו ללא נוכחותכם.

רויטל: להיות יזמת, זה 24/7. הראש עסוק ללא הפסקה, אבל זה ממלא ומוסיף עניין רב לחיים. כשנכנס הסופ"ש אני עושה את הניתוק הפיזי, מתוך הצורך העז להיות יחד עם בני משפחתי, חברים, ועם עצמי. זה ממש קורה פיזית, אבל במקביל הראש ממשיך לעבוד. הרבה פעמים אני וטלי בעלי מוצאים את עצמנו נהנים לשוחח שעות  על המיזמים שלנו, השיחות מתערבבות גם עם הילדים שלהם יש רעיונות מעולים, והם לומדים מאיתנו שהתשוקה לעיסוק שלך היא חשובה לא פחות מכמה כסף הכנסת הביתה.

שתיכן הגעתן מעיסוקים אחרים. רויטל מעיצוב גרפי ואופנה, ואביטל מחיי הבמה. שתיכן בחרתן להיות היום מאחורי הקלעים ולתת את הבמה לאחרים. למה?

אביטל: אני חייבת להודות, ויתרתי על הבמה ברצון רב! הסיבות הן רבות ומורכבות, אחת מהן והעיקרית היא שאבי שהיה שחקן ענק (שיהיה בריא) חשף אותי באופן טבעי לעולם התיאטרון מגיל 0, ושבעתי את הצורך במחיאות כפיים ובשלב מסוים הגמול הרגשי שזכיתי בו כמורה לתיאטרון עלה בהרבה על הצורך לעלות על הבמה.

רויטל: אצלי קרה ההיפך… אני מעולם לא הייתי על הבמה כמו שאני היום. אם היית מספרת לי לפני שנתיים שאעמוד וארצה על במה, ארוץ עם הרצאות הסברה בבתי ספר, אנחה קבוצות הורים, אקים מערך חוגים לילדים, לא הייתי מאמינה לך שיש לי את האומץ והרהיטות לכך. דווקא העיסוק הנוכחי שלי, גרם לי אישית לעלות על הבמה ולהרגיש מאוד נוח עליה.

איפה אתן מאחלות לעצמכן להיות בעוד שנתיים, בהקשר למיזם המשותף?

אביטל: לפחות עם שני מחזורים של הורים וילדים שמחים ומרוצים שהרוויחו מאיתנו רגעים של הצלחה והעצמה, שהצלחנו להשאיר בהם חותם, לקדם אותם, להכניס תקווה ואמונה.

רויטל: מרכז "אופטיזם" פעיל ללא הפסקה מ 8 בבוקר עד 12 בלילה.

עוד משהו שחשוב לכן שידעו עליכן?

אביטל: אומרים ששחקן שמפסיק להתרגש לפני עלייתו לבמה מפסיק להיות שחקן. אז אהבת המקצוע והטוטאליות יש להן אומנם מחיר אבל זו הסיבה וזה הטעם ואני תמיד מתרגשת מחדש. 

רויטל: הלב והתשוקה לעיסוק היא כמו מנוע ודלק למכונית, חייבים אותם כדי להניע ולנסוע. בלי המרכיבים הללו אין מה לצאת למסע.

איך יוצרים אתכן קשר?

רויטל אלרון כץ – דף הפייסבוק של אופטיזם, האתר. 054-5529192

כתבה על המיזם אופטיזם

אביטל קורמן כרמון – האתר, דף הפייסבוק. 050-9977119

כתבה של אביטל כאן בבלוג, ושאלון מקומי שהיא ענתה עליו.

המון בהצלחה לרויטל ואביטל, ולמיזם החשוב והמקסים הזה!