אחת התכונות המוערכות עלי במסעדות היא הקו. בעצם, גם אצל אנשים אני מעריכה עמוד שדרה.

לדגים 206 יש קו מאוד ברור, והיא איננה סוטה ממנו, כבר 20 שנה. זה מרשים.

לפני השיפוץ, לאחר השיפוץ- המנות הטובות נותרו. האיכות ללא פשרות. היחס מקצועי וענייני.

אחת הבעיות שלי עם הקו של דגים, היא שהקו שלי, של לא לאכול בעלי חיים, צועד לו בגאון במקביל לקו של דגים, ויש סיכוי ממש טוב שהם לא ייפגשו לעולם.

רצה הגורל ובני ביתי היקרים דווקא מחבבים במיוחד מאכלי ים למיניהם, וכך מצאנו את עצמנו בארוחה משפחתית בדגים 206.

העיצוב פשוט ואלגנטי וחסר כל גימיקים. המסעדה מציעה אוכל טוב. וכשהאוכל טוב, אין צורך ברעש וצלצולים מסביב. הייתי אומרת שזה ההפך המוחלט מסושי סמבה, לדוגמא.

בכניסה אני נתקלת באי אלו גוויות בעלות זימים וקשקשים, ומסיטה את מבטי, בעוד ילדיי מביעים עניין רב בעיני הדגים. אינדיבידואליזם היא תכונה חשובה.

התפריט מפנק את אוהבי הדגים ופירות הים ומציע כמה אלטרנטיבות אפילו לטבעונים חסרי השפעה חברתית כמוני. מיד מגיע לשולחן לחם וחמאה. הפרוסות נחטפות במהירות, על שלל הגרעינים והזרעים שהן אוצרות בתוכן. לחם טוב. הוא מלווה בזיתים ובמלפפונים חמוצים מצוינים.

המנות הראשונות שלנו כללו פרחי קישואים, סלט ירקות קצוץ, מתובל היטב, חומוס מהמסעדה למטה, איקרה (אחת המנות התמוהות שקיימות, בעיני, אך טעימות אם לשפוט עפ"י חיוכי בני המשפחה). המנות העיקריות המועדפות על בני ביתי הן הקט-פיש, השרימפס בחמאה ושום, דגי מושט או בורי.

אני הסתפקתי במנת אנטיפסטי, שהייתה אגב, לא רעה בכלל. בעודי בוצעת את החציל הקלוי נזכרתי בתיאורי הזוועה של ג'ונתן ספרן פויר ומניית המינים הרבים שמתים על קידוש שמם של הדגים שבצלחות סביבי. השתדלתי שלא להביט לתוך עיני הדג האומלל שנח בצלחת לשמאלי. לא הייתי יודעת איך לומר לו בעדינות כמה מר גורלו, בלי לפגוע.

אין ספק כי טעים כאן. המחירים לא זולים, אך זו אחת המסעדות הבודדות המגישות עסקית גם בשבת, והיא תמיד מלאה.

המלצרים נחמדים ומסבירי פנים, ולא זכיתי לאף מבט פליאה על בחירותי הקולינריות האמיצות. וגם זה מצליח להרשים אותי. אין ביקורתיות, רק קו מאוד ברור.

מניחה שכל אחד ילך בדרכו. אולי באיזשהו שלב בחיים בכל זאת נצליח להיפגש, ועמוק בתוך תוכי אני מקווה שזה יהיה על הקו שלי…

דגים 206 – משה סנה 54. טל': 9444178–057.