נרעשת? נחרשת! אני יושבת בקפה בבילה במרכז האולימפי בשטרית ומתחשק לי לעשות גלגלון היישר לדשא הירקרק שלמטה.

רעיון הגלגלון המיוחל, שלא ביצעתי מאז גיל 8 בערך, עלה במוחי בשל רעש בלתי נסבל שנחשפו אליו אזניי והגיע מקבוצת בני נוער אמריקאיים הנמצאים במקום.

האקוסטיקה כאן בעייתית בהימצא עם רב. כשאני מתפנה לחשוב על כך, לאחר שאוזניי מחלימות מהמפגע האקוסטי, אני מבינה כי רוב בתי הקפה והמסעדות סובלים מבעיה דומה. המוזיקה חזקה מדי, חלשה מדי, קולות שאר הסועדים חזקים מדי. איזון אקוסטי הוא דבר שטרם פגשתי, בעיקר בבתי קפה במבואות בניינים.

בדרך כלל עוצמת הרעש במסעדות ובתי קפה רועשים היא בסביבות 80 דציבל. כאן נדמה לי כי החשיפה לרעש היא ברמה של כ- 110 דציבל לפחות – משהו שמתקרב לרעש תעשייתי. הכיצד אני, שוחרת הבריאות, שכחתי להצטייד באטמי אוזניים?

גלי הקול מתקדמים אלי במהירות בלתי מאוזנת ועור התוף שלי נאלץ לבצע רטט מוגבר.

לאחר זמן מה, שנדמה לי כאינסופי, מיטב הנוער עוזב ומניח אותי לנפשי, על אוזני המצלצלות, על קהות חושיי. בשארית כוחותיי אני מתפנה לחוש בטעם הקפה. קצת מתקתק, לא רע בכלל.

כדי לנסות ולהתאושש מן התשישות הקולית, בחרתי ברוגלך שליווה את הקפה והיה בטעם של פעם, בטעם ילדות. ממש לא הקרואסון של בר לחם, אך עם זאת, טעמו הנוסטלגי גרם לי לחיוך.

מוזיקת הרקע מיטיבה עמי לאחר הדציבלים הגבוהים אליהם נאלצתי להיחשף במשך 20 הדקות האחרונות. שינייד או'קונור, פרל ג'ם. גם המוזיקה נוסטלגית לי.

השירות איטי, אבל זה לא מפתיע אותי לאור הלחץ האקוסטי אליו הצוות חשוף. ידוע כי חשיפה גבוהה לרעש גורמת לתגובות איטיות, לרגזנות, לעצבנות.

נותר לי לקוות כי אם חשיפתי הקשה היום תוביל להיסט סף השמיעה, הוא יהיה זמני בלבד ולא קבוע. חייבת לצאת מפה ולבודד עצמי מרעש לכמה שעות, שלא נאמר לבצע הנחתה. אולי מה שאני זקוקה לו הוא להקשיב לפי ג'יי ולתת לקולה ללטף את אזניי הכואבות…

בבילה קפה- בנין רב ספורט, שטרית 6. טל': 03-6441113