אני שמחה לארח את אסנת דרי, מדריכת הורים מקסימה במיוחד, לפוסט חשוב: 

"לילד שלך יש הפרעת קשב". לעיתים הידיעה מגיעה לאוזני ההורים כבר בגן, לעיתים מהמורה בכיתה א', או בחטיבת הביניים. לעיתים זהו קול פנימי שאומר לנו "לילד שלי יש הפרעת קשב".

הידיעה  מייצרת ענן קודר של דאגות הרוחשות בראשו של ההורה; לעיתים בטרם האבחון, אצל אחרים אחרי האבחון (אבחון רפואי). אלה וגם אלה חווים סוג של טלטלה. הם מוצפים במחשבות  פסימיות: הילד לא יצליח בחיים, לא יצליח בביה"ס, לא יהיו לו חברים. איזה עתיד מצפה לו כמבוגר? איך הוא יגיב כשידע שיש לו הפרעת קשב? בחיים לא אתן לילד שלי ריטלין! ועוד.

בנוסף לאלו, צפים אצל הורים רבים רגשות אשמה וספק:

"אנחנו לא הורים טובים… אם היינו הורים טובים יותר, פנויים יותר, סובלניים יותר, שמים יותר גבולות, זה לא היה קורה". מדובר בתחושת כישלון הורית מכאיבה שמתווספת לכאב שהם חשים, לפעמים באופן יום יומי, מול הקשיים שחווה ילדם במסגרת ביה"ס ובמסגרות חברתיות.

הקשיים הרבים שחווה הילד בביה"ס ובמשפחה והקשיים הרגשיים שחווים ההורים אל מול הקשיים האלה, משפיעים במידה רבה על מערכת היחסים בין ההורה לילדו. קשיים אלה מועצמים אף יותר כשההורה בעצמו בעל הפרעת קשב (הקשיים של ילדו מהדהדים שוב את הילדות הכואבת ויחסיו המורכבים עם הוריו, אחיו, חבריו ומוריו).

מצד אחד של מערכת היחסים נמצאים הילדים שחווים כישלונות מצטברים, רדופים בתחושה שהם לא מובנים ומאכזבים את הדמויות הכי משמעותיות עבורם – הוריהם, ומהצד השני של מערכת היחסים נמצאים ההורים המלווים בדריכות רבה את ילדם, רגישים לכל ביטויי התסכול, והפגיעות שהוא חווה בסיטואציות שונות, במסגרת המשפחתית הגרעינית והמורחבת, במסגרת בית הספר וגם בסביבה החברתית.

אז מה עושים? ומה חשוב לדעת?

אפשר וניתן לשנות את מעגל היחסים המכאיב שבו נתונים הורים וילדים רבים, וגם את חווית הכישלון המצטברת שחווה הילד בתחומים שונים ולהוביל אותו להצלחות משמעותיות.

השינוי המיוחל מתרחש כאשר ההורים (זוג או יחיד) מצליחים לבסס מעטפת הורית שמעניקה לילד בסיס בטוח, חוף מבטחים להתנסויות חדשות, שמאתגרת באופן מותאם את מוקדי הקושי לתהליך של צמיחה והתפתחות של הכוחות והכישורים הייחודים שטמונים בו.

המקור להפרעת קשב וריכוז (AD/HD), כמובן אינו כשל בהורות! זוהי הפרעה נוירו־ביולוגית התפתחותית. למרבית הילדים קושי בדרגות שונות, בעיקר בתחום הלימודי, הרגשי, התפקודי –התנהגותי. מכאן נובעים הפערים בין היכולת של הילד (הפוטנציאל 🙂 ) לבין המימוש בפועל של יכולותיו שלעיתים מתממשים ולעיתים אינם באים לידי ביטוי ("כשהוא רוצה הוא מצליח").

לאופי הקשר של הילד עם הוריו יש השפעה משמעותית על התפתחותו (יותר מכל דמות אחרת). את הקשר הזה ניתן להפוך לברית, שהיא מנוף מרכזי לשינוי.

מומלץ להיעזר בהדרכת הורים מקצועית, הפועלת בשיתוף ובשקיפות מלאה עם ההורה. לכל ילד יש פרופיל ייחודי  של כוחות וקשיים. במסגרת הדרכה כזו, ההורים מקבלים ידע אודות הבסיס הנוירולוגי של ההפרעה וכיצד היא משפיעה באופן יומיומי על התנהגותו ועולמו הרגשי של ילדם הצבוע על פי רוב בדימוי עצמי נמוך. ההורה מרחיב את היכולת להכיל מצבים מתסכלים ולפעול על פי תכנית מוגדרת של מטרות שנקבעות בשיתוף ההורים, תוך רכישת מיומנויות חדשות שמסייעות להם לקדם את המטרות שנקבעו. כל זה נעשה תוך ברור עקבי של החסמים הרגשיים שמקשים ומעכבים את השינוי.

טיפ להורים

חשוב לזכור – כל ילד שואף, יותר מכל, להצליח ולהיות מקור שמחה וגאווה להוריו. בכל פעם שהוא לא מצליח להתנהג בהתאם לציפיות, מומלץ להעביר לו את המסר הבא:

"אני יודע שחשוב לך להיות חבר טוב\אח טוב\תלמיד טוב, לא התכוונת לפגוע\ לתוצאה הזאת… בפעם הבאה תצליח יותר.. אנחנו מאמינים בך ונמצא ביחד את הדרך, כך שבפעם הבאה תצליח כפי שרצית".

לסיום: הורה לבן 7: "כשהגענו להדרכת הורים, הייתי מיואש. לא האמנתי בילד, הוא הרביץ כל יום בבית הספר, כל יום קבלנו טלפון מביה"ס, היום אני מבין אותו יותר. יישמנו את ההבנה והכלים… ואני עדיין לא מאמין כמה זה שינה את ההתנהגות שלו בביה"ס ובבית"

אסנת דרי – מטפלת התנהגותית קוגנטיבית (cbt), מדריכת הורים, רמת החייל.

טל' 054-4213232

תודה רבה לאסנת על הידע והטיפים!