טובי הסוציולוגים כבר הבינו שאנחנו יצורים חברתיים. יש לנו צרכים בסיסיים של שייכות, שאפילו כיכבו ברמה השלישית בפירמידה המפורסמת של מאסלו.

פעם, הקהילות היו המקום הבטוח שלנו, בו הרגשנו בטחון ושייכות ברמה בסיסית. ברוב המקרים זה קרה פשוט בגלל שגרנו באותה שכונה, אותו הכפר או אותה העיר, וחלקנו מרחב פיזי קרוב.

אנו זקוקים לקהילות על מנת להרגיש שייכים, בטוחים, על מנת שיהיה לנו קל להתארגן וגם לפעמים כדי לבסס את עצמנו כסוג של אוטוריטה. מנהיגים רבים החלו את דרכם בתוך קהילות קטנות, ולאחר שביססו בהן את מעמדם, יצאו החוצה בביטחון גבוה יותר.

כיום, אנחנו מבלים פחות ופחות במרחבים הפיזיים ויותר ויותר באון ליין. אלו הקניות, הלימודים ואפילו הקשרים החברתיים שלנו שעברו חלקם מהעולם הפיזי לזה הוירטואלי. אולי זו הסיבה שגם בעולם הוירטואלי אנחנו זקוקים ורוצים להשתייך לקהילות.

המקום השלישי

לפני שנים טבע הסוציולוג ריי אולדנבורג את הביטוי "המקום השלישי". אני גיליתי עליו באחד הבלוגים האורבניים האהובים עלי. מקום שלישי הוא מקום בו אנשים נאספים לא כי הם חייבים, אלא כי הם רוצים, כי נעים להם שם. אם המקום הראשון הוא הבית, והמקום השני הוא העבודה, הרי שהמקום השלישי עונה בעיקר על מישור בחיינו של שעות הפנאי והבילויים. עוד על מקום שלישי במאמר המקסים הזה על גינות כלבים בישראל.

מקומות שלישיים קלאסיים הם למשל הפאב האנגלי, אליו נהוג להגיע לאחר שעות העבודה רק לצורך מפגש נעים וחברתי; גינות קהילתיות בהן מתקיימים קשרים חברתיים תוך כדי גינון; מתנ"סים ומרכזים קהילתיים ועוד.

אבל היום, האינטרנט קצת נעשה כיכר העיר החדשה. שם כולנו נאספים, קונים, מייצרים קשרים חברתיים חדשים, לומדים, מבלים את שעות הפנאי ואפילו מבססים את עצמנו ומנסים להשפיע. אבל הצורך שלנו בשייכות וקהילה נותר כמו שהוא. אם כן, זה לא מפתיע שקבוצות פייסבוק נעשו כל כך פופולריות. הן מייצרות קהילה מסוג חדש – קהילה וירטואלית.

האם הקהילות הוירטואליות הן סוג חדש של מקום שלישי עבורינו?

יצאתי לבדוק מהם הדרישות ממקום שלישי שכזה. הנה מה שגיליתי:

1. הוא נמצא במקום נייטרלי, והוא זמין לכולם.
2. כל אחד יכול לבוא וללכת כאוות נפשו. אין הבדל בין מעמדות, לבוש, עיסוק וכד'.
3. המקום פעיל גם בשעות בהן אין עבודה.
4. בדרך כלל יש גרעין קבוע של אנשים שפוקדים את המקום.

לאט לאט, המקומות השלישיים נעלמים מהערים. גם בגלל תכנון לקוי של הערים, ואולי מעוד כמה סיבות. האם הקהילות און ליין עונות על הדרישות?

הקהילות און ליין הן לרוב מקום נייטרלי, הן אמנם מתקיימות על פלטפורמה ששייכת למישהו, אבל לאו דווקא למקימי הקהילה. לדוגמא הקבוצות השכונתיות בפייסבוק – בהן תושבי השכונה מקיימים סוג של קהילה. והן שייכות, לטוב ולרע, למר צוקרברג. ברוב המקרים כל אחד יכול להצטרף לקהילות הללו, בהנחה שאכן יש לו זיקה לתחום העניין בו הקהילה עוסקת.

הקהילות הללו מאפשרות לאנשים לייצר קשרים עם אנשים שאולי דווקא בקהילה פיזית לא היו מתחברים. קהילות און ליין מבטלות את התלות במרחק ונגישות פיזית. הן פעילות למעשה 24/7, וכל אחד יכול להגיע, גם כשהוא לבוש בפיג'מה מאחורי המסך.

האם הקהילות און ליין הן סוג של מקום שלישי מזן חדש, אם כן? יכול להיות. האם הן יחליפו את הצורך שלנו להיפגש? לא בטוח.

אחד הדברים שגיליתי דרך הבלוג המקומי הזה, שקהילה שמתחילה בדיגיטל, כמו למשל קוראי הבלוג, יכולה להפוך לקהילה פיזית, כשיוצרים לה מקום מפגש מבעד למסך. זה קרה כמה פעמים בגינות הקהילתיות, במסיבות הבלוג, בהרצאות בבתי הקפה ואפילו בשוק האיכרים הקטנטן שפעל למשך כמה שבועות בהדר יוסף.

אשמח לשמוע מכם – מהם המקומות השלישיים שלכם ברובע? איפה אתם אוהבים להיפגש, און ליין וגם אוף ליין? לאילו קהילות אתם שייכים ולמה? ספרו לי.