זוכרים את המדור החדש ובו השראה ממקומות שונים בעולם? אז הפעם, במסגרת המדור שהמצאתי, אספר לכם סיפור. קראתי עליו בספר Outliers, ונדלקתי.

הכפר רוזטו, או בשמו המלא Roseto Valfortore, שוכן כמאה מיילים מצפון מזרח לרומא. במשך מאות שנים, התפרנסו תושבי המקום מתעשיית השיש בסביבה, או מחקלאות. הם הלכו במעלה ובמורד ההר מדי יום, לעבודה ובחזרה. חייהם היו קשים.

בינואר 1882, קבוצה של 11 מתושבי המקום – 10 גברים וילד צעיר אחד, החליטו לנסות את מזלם מעבר לים ויצאו לניו יורק. את הלילה הראשון הם בילו במנהטן, באיטליה הקטנה. לאחר מכן הם יצאו מערבה, ולבסוף מצאו משכנם בסמוך לעיר בנגור בפנסילבניה. בשנה שלאחר מכן עוד 15 אנשים עזבו את איטליה ועברו לשם. בשנת 1894 בלבד, מספרם של המהגרים האיטלקים הגיע ל 1200. הכפר האיטלקי נזנח לאט לאט.

הרוזטנים החלו לרכוש אדמות על צלע ההר הסלעית ליד בנגור ולאט לאט הקימו כפר משלהם. בתחילה קראו למקום איטליה החדשה, אבל אז החליטו לשנות את שם המקום לרוזטו, כי ממילא כולם הגיעו משם. הכפר הקטן התנהל לו על מי מנוחות. גם שם הרוזטנים עבדו קשה, ניהלו קהילה סגורה ופעילה, שבמרכזה כנסייה שוקקת.

יום אחד, הגיע למקום רופא אמריקאי בשם סטיוארט וולף, שנהג לבלות את הקיץ במקום סמוך. רופא מקומי הזמין אותו לבירה, וסיפר לו שבכפר רוזטו נדיר שאנשים מתחת לגיל 65 לקו בלבם. הנתון הזה הדהים את וולף! כיצד זה יתכן? הוא החליט לחקור את הנושא.

הוא הגיע לרוזטו, התמקם שם, הסתייע בכמה סטודנטים והחל לבצע מחקר על כל תושבי המקום. הוא גילה לתדהמתו שברוזטו אף אחד מתחת לגיל 55 לא נפטר מהתקף לב או הראה סימנים למחלת לב כלשהיא! כלומר, באותה תקופה (אמצע המאה שעברה), שיעור הלוקים בלבם ברוזטו מתחת לגיל 65, היה מחצית משיעורם בארה"ב כולה.

הוא בדק ומצא שברוזטו אין התאבדויות, אין אלכוהוליזם, אין התמכרות לסמים ורמת הפשע נמוכה מאוד. אף אחד מתושבי המקום לא נעזר בשירותי רווחה. אנשים פשוט מתו שם משיבה טובה. וולף החליט לחקור הלאה כדי למצוא מהו הקסם של בני המקום.

ראשית, הוא בדק את התזונה שלהם. הוא הניח שהם ניזונים מאוכל ודיאטה שבסיסה בעולם הישן ממנו באו. די מהר הוא הבין שזה לא העניין. הם אכלו אוכל שמן, הם לא קמו בבוקר להתאמן ביוגה ולא רצו מיילים. למעשה, הם היו מעשנים די כבדים, ורבים מהם נאבקו במשקל עודף. אם תזונה ופעילות גופנית לא יכולים להסביר את הממצאים, מה כן?

ד"ר וולף החליט לבדוק את הנושא הגנטי. גם שם נכונה לו אכזבה. הוא חקר קרובים של תושבי רוזטו שחיו במקומות אחרים בארה"ב, אבל הסתבר שהם לא בריאים באותה מידה. ואז החליט וולף לבדוק את הסביבה בה הם חיים. אולי מורדות ההר מיטיבים עם הבריאות? הוא יצא לחקור את בריאותם של תושבים במקומות סמוכים.

ושוב הגיע למבוי סתום. מה, אם כן, יכול היה להסביר את הבריאות המשגשגת של תושבי המקום? וולף החל להבין שהסוד של בריאות התושבים אינו נעוץ בגנים, במזון או באיכות הסביבה. הסוד טמון ברוזטו עצמה. הוא החל לסייר במקום וגילה שתושבי המקום נוהגים לבקר זה את זה, לעצור ברחוב ולפטפט באיטלקית. הם בישלו האחד עבור השני, ותחזקו תא משפחתי חזק, שנותן המון כבוד למבוגרים. רוב המשפחות חיו בבתים ובהם שלושה דורות. הם הקפידו להגיע לכנסיה מדי שבוע, ותחזקו 22 ארגונים חברתיים בכפר שמונה מתחת ל 2000 תושבים.

הקהילה ברוזטו היתה שוקקת ופעילה. הרוזטנים יצרו קהילה מגוננת שהגנה על תושביה מפגעי העולם המודרני שבחוץ.

וולף מספר " אני זוכר שהתהלכתי ברוזטו בפעם הראשונה, וראיתי ארוחות משפחתיות של שלושה דורות, את כל המאפיות, האנשים ברחובות, יושבים במרפסות ומשוחחים זה עם זה… זה היה קסום."

וולף ושותפו למחקר הציגו את הממצאים. עד אז, אף אחד בקהילה הרפואית לא חשב על בריאות במונחים של קהילה. וולף טוען שערכים של קהילה והאנשים שמקיפים אותנו הם בעלי אפקט על מי שאנחנו, וכן – גם על בריאותנו. מאז האפקט קרוי אפקט רוזטו. לצערינו, כשבשנות השישים הכפר נעשה אמריקאי יותר ויותר, והקשרים בקהילה התרופפו, גם האפקט הלך ודעך. למחקר על אפקט רוזטו, לחצו כאן.

רוצים להיות בריאים יותר? קיימו חיי קהילה פעילים. חייכו יותר אל השכנים, עצרו לרגע כדי לשוחח עם בעל העסק הקרוב. פתחו מערכת יחסים עם הסביבה. הבינו שמערכת יחסים עם העסקים המקומיים היא מפתח לבריאות (תשאלו את המומחה, אורי מאיר צ'יזיק). רוצים עוד רעיונות? כאן.