לאכול בקאי פרש סושי זה להיות ליד. זה לעבור ממש קרוב, אבל לא מספיק קרוב כדי לגעת…

המסעדה יפה. תמונת העשב הירוק נקייה ועושה את העבודה, לפחות בשבילי. גם התמונות של טוקיו מוצלחות. הישיבה על הבר נעימה. במרכז עמלים הטבחים על גלגול הסושי. התנאים הראשונים מוצלחים, לפחות על הנייר. אבל אז מגיע האוכל. זה סושי, אין ספק, אבל הוא מעורר בי תחושה של ללכת עם ולהרגיש בלי…

יש כאן מבחר לא רע של סושי, ועוד מנות נלוות שניתן להזמין מהתפריט הסטנדרטי להפליא : נודלס, בשרים, מרקים, אורז ושאר מנות אסייתיות יותר או פחות.

בעקרון, אני מחבבת מסועי סושי. גיליתי אותם בביקור ביפן. לאחר כמה חודשים מצאתי את !YO הלונדונית הסטייליסטית, את גילי גולו האינית, ולאט לאט החלו לצוץ המסועים גם בארץ. אני נתקלתי לראשונה בארץ ב Moon בבוגרשוב, אבל יש מצב שהיא לא הייתה הסנונית.

המהירות והטריות של הכנת הסושי מתאימות למסוע ככפפה ליד. גם מהירות הרעב והחשיבה של הילדים שלי מתאימה למסוע בצורה מושלמת. בעשרים דקות מסיימים ארוחה שלמה.

הילדים מתחילים לבחור צלחות, וכך גם אנחנו. אני מרגישה נועזת ומזמינה אגדאשי טופו (כרוניקה של טעות ידועה מראש), כאשר בפי זיכרונות מהמנה הנהדרת הזו באונאמי. האכזבה לא מאחרת לבוא. זו אחת הפעמים הבודדות בהן החזרתי מנה שלמה.

מוזיקת הרקע דווקא מוצלחת מאוד. פלייליסט משובח של זמרים עם קול ונוכחות. ברוס ספרינגסטין הפציע לרגע וחימם מעט את ליבי, לפחות עד ששבתי להתייחס לאוכל.

חשבתי ממה נובעת תחושת ההחמצה שלי. והנה מה שעלה בי:

זה כמו לעבור חיים שלמים בלי להרגיש אהבה אמיתית. אכזבה אמיתית. כמיהה למישהו בלתי מושג.

זה כמו לשבת בבר ולא ללגום כוס יין.

זה כמו למדוד שמלה יפיפייה, שיושבת עליך בול, אבל לא לרכוש אותה.

זה כמו לשמוע שיר מרגש ולהחזיק את עצמך מלדמוע.

זה כמו להרגיש משיכה כמעט חייתית למישהו, אבל לא לגעת בו.

יש אנשים שחיים כך חיים שלמים, בלעבור ליד. לחלק זה פשוט לא מספיק.

קאי פרש סושי היא מסעדה נחמדה. כמעט הדבר האמיתי, אבל לא מצליחה לגעת בו.

מישהו שם צריך להעז, לגעת, לחוש, להרשות לעצמו לעוף עד הירח במחשבות, ואז להיסחף. ואז? אז היא תהיה מושלמת…

 קאי פרש סושי- הברזל 4. טל': 03-6446486. שימו לב – המקום נסגר.