אני שמחה לארח בבלוג את פרופ' משה גרסטנהאבר, שמלבד היותו איש חכם בצורה יוצאת דופן, ומקסים במיוחד, הוא גם שכן של הוריי, וכך יצא שנחשפתי לפרויקט מיוחד במינו שהוא מוביל. הזמנתי אותו לכתוב לכם על כך, וזה מה שיצא:
אנו משאירים לילדים ולנכדים שלנו כלכלה ועתיד עלובים. חייבים, ואפשר, לתקן.
כלכלה:
הבסיס לחברה מתפקדת זו כלכלה מתפקדת. כלכלה מתפקדת משמעותה שיש לכל אחד מאתנו אפשרות למצוא עבודה קבועה, שתספק את צרכינו הכלכליים והחברתיים. היום, בכדי למצוא ולשמור על משרה קבועה יש צורך באותם כישורים שהמעסיקים בקרבת מקום מגורינו זקוקים להם, ומוכנים לשלם לנו את המשכורת שתאפשר לנו לחיות ברמה הכלכלית שאנחנו חושבים שמתאימה לנו ואפילו מגיעה לנו.
רמה כלכלית אליה רובנו כיום שואפים כוללת בין היתר: דירה נוחה, מכונית (או תחבורה ציבורית יעילה), תקשורת אלקטרונית יעילה, מזון בריא, בידור, הוצאות משפחה יתרות (דוגמת פעוטון), נסיעות לחו"ל וכו'. למעשה, רמת חיים סבירה ברחבי ישראל ובמיוחד בתל אביב דורשת הכנסה סבירה של שניים. במדינה שבה השכר החציוני הוא בערך כ-6,500 ₪ לחודש, קשה מאד אפילו לשני אנשים עובדים בשכר זה לשמור על רמת חיים וכלכלה סבירים (שכר חציוני של 6,500 ₪ לחודש משמעותו ש 50% מהאוכלוסייה בישראל משתכרים פחות מ-6,500 ₪ בחודש). אפילו אם אנחנו משתכרים יותר, ואפילו הרבה יותר מהשכר החציוני הנמוך, העובדה שחלק כל כך גדול מהאזרחים חיים בלחץ כלכלי יום יומי מעיק זה לא טוב עבור אף אחד. לא עבורנו, וודאי לא עבור ילדינו ולנכדינו.
כולם קשורים לכולם
הכלכלה אינה משחק. לעולם לא. אמנם אנחנו עובדים בכדי לחיות, אבל בעצם העבודה היא חלק מאד חשוב בחיינו. כמעט כל חיינו. במיוחד אם אנו שואפים לרמת חיים נוחה. בכלכלה כולם קשורים לכולם. כשכולם רוצים לקנות דירה המחירים עולים. כשהמחירים עולים לא כולם יכולים לקנות את הדירה שעבורה הם חסכו במשך שנים. אותו הדבר בכביש. כשכולם על הכביש באותו זמן – יש פקקים. כשנוסעים תוך התחשבות בזולת יש פחות תאונות. יש גם פחות פצועים ויש יותר מקום לחולים בבתי החולים. הכלכלה היא סך כל הפעולות שכל אחד מאתנו וכולנו ביחד עושים.
כלכלה ועתיד עלובים: מדוע?
כלכלת ישראל בכללותה מוזנחת ומפגרת. למרות שיש לנו ענף של היי-טק, מורגש שהכלכלה בכללותה די מקרטעת. השקעות של מערכת הביטחון בעבר ובהווה הם הבסיס להתפתחות של הפעולות הטכנולוגיות המתקדמות של ישראל. אבל הצלחות ה"אקזיט" של חברות אינן זורמות לכיסי כלל האוכלוסייה. מפעלי הטכנולוגיה אינם מציעים עבודה משתלמת לכולם. להיפך, טכנולוגיה מתקדמת מחליפה את האדם במכונה או במחשב (דרך האלגוריתמים). בכדי שתהיה לנו כלכלה יציבה, חזקה ויצירתית, אנחנו חייבים להשקיע בכלכלה הריאלית בכללותה ולא בהימורים בשוקי ההון השונים. אנחנו חייבים לחשוב לטווח של שנים רבות ולא לטווחים של חודשים או שנים בודדות. ישראל היא חלק מהעולם המערבי, אבל חלקים גדולים של הכלכלה שלנו הם למעשה יותר חלק מהמזרח התיכון הנחשל מאשר נדבך משגשג בכלכלת העולם המודרני. כואב לומר זאת – אבל זו האמת המרה.
העולם עובר טלטלה עזה
הנשיא טראמפ עומד לבטל הסכמי סחר ב"ל שארצו חתומה עליהם. הנשיא החדש טוען שהוא ישיג תנאים טובים יותר עבור ארה"ב. אבל מכיוון שארה"ב מהווה כ 20% עד 25% מכלל הכלכלה העולמית, (18$טריליון תמ"ג מתוך כ 75$- 85$ טריליון תמ"ג עולמי), כל פעולה שהנשיא החדש יעשה יש בה את הכוח לזעזע את אמות הספים בכל מדינה. בריטניה החליטה להיפרד מהשוק המשותף באירופה שהוא עצמו עשוי להתפרק בגלל לחצים נוספים של מדינות כמו יוון, ספרד, פורטוגל, איטליה, וכו'. כל אחת מהמדינות האלה טובעת בים של חובות ומחוסרי עבודה. גם צרפת.
ישראל היא חלק קטן מכלכלת העולם. ישראל מדינה של ייצוא. אנחנו שוק זעיר של שמונה מליון איש – ש 50% מהעובדים בה משתכרים פחות מ-6,500 ₪ בחודש. כוח הקנייה שלנו מוגבל בכוח התחרות שלנו. בכלכלה כולם קשורים לכולם.
אז איך אפשר לתקן הפגום?
נוסחת הפלא המבוססת עבור ילדינו ונכדינו היא: השקעה נבונה בכלכלה הריאלית של מדינת ישראל עצמה לטווח ארוך. השקעה מתמדת בכישורי העבודה של כל האזרחים, השקעה מתמדת בתשתיות, השקעה בדיור להשכרה, בטכנולוגיה של בנייה, השקעה בסקטור של העסקים הקטנים (פחות מ-100 עובדים) שהם מעסיקים בישראל כ-60% מהאוכלוסייה העובדת ומייצרים כ-50% מהתוצר הלאומי השנתי. השקעה בערים חדשות שבהן יהיו גם בתי ספר חדישים, ורמת לימודים גבוהה, מבנים מתאימים לתעשייה מודרנית ולפיתוח טכנולוגיות. מקומות תעסוקה מתקדמים וחיי חברה פורחים – תחבורה ציבורית מודרנית תקרב את הערים החדשות לת"א, לירושלים, לחיפה, ועוד. וכמובן דיור במחירים אנושיים.
מאיפה יבוא הכסף?
ובכן את התשובה תמצאו בסרטון "עץ החרוב":
אשמח לקבל מכם את תגובותיכם. תודה ולהשתמע!
פרופ' משה גרסטנהאבר
מה דעתכם? אשמח לשמוע