הפעם אני מארחת בבלוג, לכתבה מרגשת במיוחד, אשה מקסימה מהרובע, שביקשה לכתוב בעילום שם, לבן שלה וגם לכם, ההורים. קחו דקה לקרוא אותה, ואולי נצליח לפנות מקום קטן בלב עבור הילד שלה?

הורים יקרים, אל תחששו מהילד שלי. נכון, הוא שונה, אבל הוא לא אלים – הוא פשוט מביע את הרגשות שלו דרך התפרצויות בלתי נשלטות. אנחנו, הוריו, וכל הצוות התומך שסביבנו מנסים ללמד אותו לשלוט ברגשותיו ולהביע אותן ככל ילד. אבל זכרו שאפילו חיוך אחד שלכם יכול לשנות בשנייה אחת את הסיטואציה מקצה לקצה ולהפוך את היום שלו למאושר. אולי, על הדרך, זה יסב אושר גם לכם.

ילד יקר שלי,

שנתיים חלפו מהרגע שהבנתי שמשהו לא מסתדר לי, משהו לא נמצא במשבצת הנכונה.

מה עוד אני יכולה לעשות למענך?

הרי כאימא שלך, אני עושה כל כך הרבה עבורך ובאהבה אדירה. חיה ומתנהלת בתוך מבוך אין סופי רק כדי לאבחן אותך בצורה הנכונה ביותר, למצוא את המטפלים הנכונים, להיעזר באנשי המקצוע המתאימים ביותר.

ובמשך כל התהליך הזה, השתדלתי לשמור על האינטואיציה שלי, שהובילה אותי לפתרונות הנכונים יותר מכל אלה של אנשי המקצוע. כי הרי לא סתם היית תשעה חודשים אצלי ברחם.

הלב שלך דופק, התסכול גובר אחרי עוד ועוד ניסיונות כושלים להשתלב. אני כל כך רוצה שיושיטו לך יד, שיגישו לך עזרה, שידעו כיצד לעשות זאת, שיבינו שאתה צר מלהכיל מספר רב של רגשות, שיש בנפשך חורים שדרכם זורמים החוצה ללא שליטה מגוון כל כך רחב של רגשות והתנהגויות.

והלב שלך נקי, החיוך שלך כובש, ואני כל כך רוצה שיאהבו אותך, שירצו להיפגש איתך, שלא תהיה מבודד חברתית, שלא תקנא באחים שלך, שהולכים לחברים וחברים באים אליהם והעולם שלהם מלא בהזדמנויות חברתיות. כי אתה נבון ומבין את כל הנעשה מסביבך. יש לך תובנות על העולם ואתה בסך הכל בן 5 וקצת.

אני מעריצה את ההתמודדות שלך. במסיבה בגן היית מאושר וכל הזמן רקדת וביקשת להיכנס למעגל רוקדים וסירבו לך. ראיתי את פנייך נופלות, את העצב, את התסכול ומיד חייכתי אלייך. החסרת לי חיוך מיד. חיפשת את עצמך בחדר מלא ב-35 ילדים והמשכת לרקוד לבדך. באותו הרגע החלטתי שגם אני אדחוף את הדמעות לגרון ואמשיך יחד איתך לשמוח. להיות חזקה ונחושה כדי שתדע שבסוף כל יום יהיה לך על מי להתפרק ולהתרפק.

אני לומדת ממך בכל יום כיצד למתן את הרגשות שלי, את האימפולסיביות שבי. לומדת לא לצעוק מתסכול, לספור עד 10, לנשום שלוש נשימות עמוקות. אני יודעת עד כמה כל מה שאנחנו, ההורים, מבקשים מהילדים שלנו הוא לעתים קשה. קשה להפנים וקשה לבצע. על אחת כמה וכמה כשמדובר בילד בן 5. על אחת כמה וכמה כשמדובר בך. אני מבינה ומשלימה עם כך שזה ייקח זמן, שזה לא עניין של כמה חודשים, שזה יימשך לתקופה בלתי ידועה עד שהכול יתאזן ותדע כיצד לחיות עם הלקויות שלך, כי כרגע אתה צעיר מדי להבין מה מושך רגש אחד למשנהו ולמה אתה מתנהג כפי שאתה מתנהג.

אני נעה בין עליות למורדות. יש ימים שאני מאושרת בשבילך כשמגיע חבר לשחק איתך ומפיג את הבדידות שלך. אני מבינה שמרוב התרגשות אתה מתפזר לאלף כיוונים. למדתי מהעובדת הסוציאלית (המתנה שלי לחיים) לעשות לך שיקוף שיסביר לך ויסייע לך להבין שכרגע אתה מאד מתרגש, או שעכשיו אתה כועס כי לקחו לך משהו, או כי לא שיתפו אותך במשחק, או פשוט לא הבינו אותך. אני מנסה לעזור לך להבין שאתה עצוב בגלל שיר ששמעת או תוכנית שראית בטלוויזיה.

אני אוספת את עצמי מהרגשות המגוונים שמציפים אותי, מכוונת מטרה אליך, מנסה להכיל את הצרחות, הבכי, השמחה המופרזת, לסנן אותם עבורך ולהתפלל שמי שיהיה לידינו ברגעים האלה –  אימא מהגן, קונה במכולת, אבות במגרשי המשחקים – יסתכלו עליך בעיניים טובות ומבינות ויאמרו שקשה לו, פשוט קשה לו, ואולי אפילו ישאלו כיצד אפשר לעזור, כיצד אוכל לסייע?

המילים "קשה לו" נחקקו בראשי ממפגש עם העובדת הסוציאלית, שחזרה ואמרה: תבינו, קשה לו, אתם חייבים להבין שקשה לו. ולקח לי זמן להבין שבאמת קשה לך ואפילו אם אוריד לך את הירח עדיין לא תדע כיצד להשתמש בו.

אז אני מחכה, ממתינה לימים שיבואו, ועד אז, אתה תגיע פעמיים בשבוע למתי"א (מרכז תמיכה יישובי/אזורי של משרד החינוך), שהמטפלים בו מלמדים אותך בהמון אהבה, ותיפגש גם עם מטפלת רגשית, תשתתף בקבוצת שיח קבוצת ריפוי ועיסוק, ואנחנו נמשיך להגיע להדרכת הורים.

***

הורים יקרים, אני רוצה שתבינו שאני מטפלת בילד שלי. אני רוצה שתבינו שיש מערכת שלמה שתומכת בו – ובנו ההורים, אני רוצה שתפנימו שקשה לו, ואם תראו שקשה לו, בבקשה – תושיטו לו יד, תחייכו, תתווכו בינו לאחרים, כי בשנייה אחת תהפכו את היום שלו לקל יותר, שמח יותר.

נכון, לא תמיד יש אינטראקציה טובה בין הילדים, והילד שלכם לא בהכרח ירצה להיפגש עם הילד שלי, ואם כן ירצה – אתם תבינו שזה יהיה מעט יותר מאתגר. כן, אני יודעת ומבינה שלכל אחד יש את ה"פעקלה" – החבילה – שלו, כמו שסבתי האהובה ז"ל תמיד אמרה. אבל זכרו שהחוויה עבור ילדי תהיה משמחת, ומעל הכול – תסייע ללמד אותו כיצד לשחק נכון, כיצד להימנע מריבים מיותרים ומהי התנהגות נכונה. אולי הידיעה שתרמתם משהו למענו, תעשה גם אתכם מאושרים יותר.

שלוש קומות

אייל אבן צור
מילים: אייל אבן צור
לחן: שחר אבן צור

עוד סיבוב של המפתח
את חוזרת הביתה
יום ארוך הנעליים לוחצות
שיחות ריקות על מלחמה
ועל רעש
כולם יודעים הכל
רק את חיכית לחזור

אני אוהב איך שהלב שלך דופק אחרי שלוש קומות
תיקח ממני את התיק ותן את הזרועות
אני נותן לך בואי תתפרקי עלי
בסוף כל יום

על החול ביום ראשון
דיברנו בלי לחשוב
כפות רגליים מצחיקות
על הצהוב מול הכחול
חשוב לקחת את עצמנו למקום רחוק
להתקרב
אני אבנה לך ארמונות בחול

אני אוהב איך שהלב שלך דופק אחרי שלוש קומות
תיקח ממני את התיק ותן את הזרועות
אני נותן לך בואי תתפרקי עלי
בסוף כל יום