(בתמונה: מורן במירוץ צהלה)

אתם כבר יודעים כמה אני אוהבת לארח ולשתף פעולה, נכון? הפעם אני נותנת את הבמה לאשה מקסימה ומיוחדת, שלשמחתי נענתה להצעתי לכתוב בבלוג, ולקדם את נושא הספורט כאן ברובע. ללא מילים מיותרות, אני מציגה בפניכם את הפוסט הראשון של מורן שבתאי:

"איך זה שעדיין אין לך בלוג?" נשאלתי לפני מספר חודשים על ידי מנחת תכנית המנהיגות "סדר חברתי חדש" מטעם ויצו. התשובה המיידית הייתה כי אין לי נושא, שאני לא בטוחה שיש לי מה להגיד וגם…למה שאנשים ירצו לשמוע??? גם ככה יש עודף באינפורמציה ברשת, בשביל מה זה טוב?!?!?

עזבנו את השאלה והמשכנו בפגישתנו, כשאנחנו נוגעות בסוגיות העוסקות ביזמות חברתית, בזיקה שלי לחינוך, לניסיון שלי בספורט והיותי מרתוניסטית ובחיבור הנקודות לכדי יצירת החזון האישי שלי, להוביל לחברה בריאה, בה הפרטים שואפים להישגיות אישית, מתוך בחירה קשובה ומדויקת לעצמם.

במהלך השיחה היו רגעים שהייתי נסערת לאור הנושאים שעלו, ומצאתי את עצמי מביעה את עמדותיי על חוסר צדק ושיוויון חברתי. דיברתי, ביססתי את עמדותיי וניהלנו דיאלוג פורה.

בסיום השיחה, שאלה אותי מירה זוהר המנחה "אז את עדיין חושבת שאין לך מה להגיד?!?!?" ואני הרכנתי את מבטי, הסמקתי וחייכתי, כי ביני לבין עצמי, אני יודעת שצברתי ניסיון וידע.

כשגיל פנתה אליי לכתוב עבור הבלוג של רובע צפון מזרח, היה לה ניצוץ בעיניים, אותו ניצוץ סקרן חם ועוטף, שהיה לה במפגשנו הראשון, בו היא הציגה את מיזם הבלוג והחזון שלה לפיתוח קהילה המבוססת על שיתופי פעולה.

הניצוץ בשילוב היכולת שלה להוקיר תודה על הדברים הקטנים בחיים, לא רק שסקרנו אותי, אלא הובילו אותי לרצות להיות בסביבתה ומכאן הדרך להגיד כן, הייתה קצרה.

אז שמי מורן שבתאי, מהנדסת תעשייה וניהול בהכשרתי, שעושה הסבה ליזמות חברתית וחינוך, אשר בדומה לגיל, לה יש תשוקה למוסיקה ושירה, לי יש אהבה גדולה לספורט בכלל וריצה בפרט.

אני שרה באמצעות הרגליים, אני מלחינה באמצעות ריצה למרחקים ארוכים, הריצה היא הדרך שלי להיות בתנועה של החיים, שם אני מביאה את עצמי לכדי איזון אנרגטי ובריא, על ידי הריצה אני חיה בהווה ונוכחת יותר מאי פעם.

כתיבתי לרובע תהייה מגוונת, כאשר השאיפה להפגיש בין אנשים, להוביל למפגש שיאפשר לקהילה להתחיל ולהשתמש בספורט, על כל סוגיו, ככלי להפחתת חרדות ומתחים.

בכתיבתי אף אשתף במסע האישי שלי, יומן מסע שנכתב בשעות של ריצות למרחקים ארוכים שם אתה בעיקר מול ועם עצמך.

מקווה שתחליטו לקחת חלק ותבחרו לנהל עמי דיאלוג וירטואלי אך לגמרי אנושי.

יהיה מעניין, בטוח אנרגטי ועם הרבה רצון לצמיחה משותפת, שלכם כקוראיי ושלי כמי שבוחרת לחשוף ולשתף.

שלכם,

מורן שבתאי.