באופן ספונטני החלטנו, בן הזוג ואני, לאכול בג'ירף בשישי בערב, ממש לפני הופעה של שנסונים צרפתיים…לא עמד לרשותנו זמן רב.

לשמחתנו, בשעה 19:50, בעוד המסעדה הומה ורועשת, נמצא לנו מקום על הבר, ממש מול 3 סינים חייכנים ולחוצים שהקפיצו מנות נודלס על להבה גבוהה, במהירות קרובה למהירות האור.

בחרנו במנה המנצחת של הג'ירף- פטריית פורטובלו – שעם השנים לא איבדה מקסמה.

הנורמלי הלך על המנה החריפה המכילה כמעט כל סוג חיה שקיימת, ואילו אני, לשם איזון גזי החממה, בחרתי במנה צמחונית מהתפריט החדש, שמיד בתום ההזמנה שכחתי את שמה. המנות גדולות, שלא נאמר ענקיות, ובאמת שופעות כל טוב – במנה שלי הסתתרו להם פרחי ברוקולי קטנטנים ופריכים, כרוב, נבטים, כרישה ואטריות אורז רחבות שבושלו בדיוק במידה הנכונה. זמן הוא קריטי בהקפצה. התיבול מצוין. הנורמלי חייך בין ביס לביס.

הברמן הציע לי כוס יין של ססלוב, שהיה ממש לא רע. מיד כשסיימתי את הכוס, מיהר ומזג לתוכה שלל נוסף. חייכתי. נדיבות היא תכונה אהובה עלי. נדיבות מהירה אפילו עוד יותר. שוב התזמון פועל לטובתנו.

ראינו את מנהל המסעדה שוקד מאחורי הדלפק ומוציא מנות מהמטבח ומהבר, צוחק עם המלצרים ומחייך לברמנים. לצופה מהבר הזמן שלו נראה שונה. רגוע. תורת היחסות פועלת לטובתו.

האווירה חשוכה. רועשת. לחוצה משהו. ברקע שמעתי את קווין, ואז את ג'ים מוריסון. משהו באנרגיה שלו הלהיבה גם אותי. אכלנו מהר. שתיתי מהר. נהנינו מהר.

עזבנו את המסעדה בשעה 20:40. הזמן הוא יחסי, אבל הוא מהיר בג'ירף. אולי הישיבה על הבר הגבוה השפיעה? הזמן עובר לאט יותר בגובה, תשאלו את איינשטיין…

מיהרנו להופעה. התאכזבנו ממנה. השירים יפים, אבל למה להרוס אותם עם ביצוע ריק מרגש? עם הרבה רוח וצלצולים, עם שירה בציבור ומעט מאוד בד לגופה של הרקדנית? כמה יומרה. כמה נושאים, שירים ואלמנטים דחוסים בשעה וחצי. האם כל הצופים חוו את אותו הזמן בהופעה? נזכרת בתורת היחסות, הכללית והפרטית. איזה יופי שבפה עדיין זיכרונות נעימים של יין ססלוב, פטריית פורטובלו וברוקולי….

ג'ירף לא מתיימרת להיות מסעדת גורמה, אבל היא מקיימת בדיוק מה שהיא מבטיחה- שילוב של אוכל אסייתי עם מחשבה ישראלית. גם שם יש הרבה אלמנטים- ובכל זאת, זה עובד. המרחב והזמן אולי עקומים שם, אבל הם טעימים.

הכל שאלה של זמן. והזמן עובד טוב בג'ירף….

 ג'ירף – הברזל 3, 03-6476661

http://www.giraffe.co.il/