(צילום של עפר מתוך האתר שלו)
את הפוסט הזה אני כותבת בחשש. בתום הפגישה עם עפר שמאי לא היה לי שמץ של מושג איך להתחיל לכתוב עליו ובטח שלא איך להמשיך. שלא נדבר על לסיים. טוב, אני מאתגרת את עצמי ומתיישבת לכתוב את אחד הפוסטים המורכבים בתולדות הבלוג.
תמיד חשבתי על עצמי כאשה שאוהבת אנשים (כל עניין ההתרגשות מהברק הזה בעיניים וכו'). חשבתי גם שיש לי יכולת שכלית להבנה של הנושאים עליהם הם מדברים, לפחות באופן בסיסי. הפגישה עם עפר טלטלה לי את המחשבה השנייה, ולו לכמה שעות (מזל שהיה לו ברק בעיניים!). אתן לכם דוגמא. לא פעם אני יוצאת מהפגישות עם אנשי הרובע ובאמתחתי רשימת ספרים לקריאה, בעיקר בנושאים עליהם דיברנו. בפגישה עם עפר התחלתי לכתוב לעצמי המלצות ספרים, ובשלב כלשהו פשוט הנחתי את העט מידיי, בידיעה שיש דברים שאין לי סיכוי להספיק. לא בגלגול הזה, בכל אופן.
ישבתי עם עפר בניסיון להבין מי האדם שיושב מולי, ובקושי הצלחתי לעקוב אחר קו המחשבה שלו. טוב, בואו נודה באמת המרה. אם דמיינתי שאני מבינה עשירית ממה שהוא דיבר עליו, מדובר בנדיבות אינטלקטואלית עצמית לשמה.
אבל לאט לאט. אני אסביר. עפר שמאי הוא אדם כל כך מיוחד, מעניין, חכם, המשלב בעיסוקו, הבנתו והתעניינותו כל כך הרבה תחומים, שזה היה כמעט טיפשי לנסות להבין בפגישה אחת במי באמת מדובר. עפר החל את דרכו המקצועית בתואר ראשון בפיזיקה ומתמטיקה. הוא המשיך בתואר שני בהיסטוריה ופילוסופיה של המדע ובתואר שלישי בחוג לפילוסופיה, וכיום מנסה לשלב את הידע והעניין שלו בפוסט דוקטורט במכון וויצמן (במדעי המחשב). לטענתו, הוא עוסק ועסק תמיד בהבנה. בקרוב הוא מתכנן להקים סטארט אפ (בתחום הידע, כמובן).
דיברנו (כלומר הוא דיבר ואני הנהנתי וניסיתי לשווא לעקוב אחר קו המחשבה שלו) על מה שקרה במאה ה 19, כשהמדע החל להתבסס על ידע טכני, על שיטות סטטיסטיות, על נורמות. מה קרה למדע בעקבות המעבר הזה? איך הושפעה מכך התרבות של פניה למומחים לקבלת ידע? האם יש מקום לאי ודאות בעולם כזה? ומה הקשר לרוחניות? מהי בעצם רוחניות (התחככות בחוסר ודאות)? ולמה העולם הרוחני דורש מאיתנו לאתגר כל הזמן את מה שחשבנו שידענו? טוב, יכולתי להמשיך לכתוב עוד ועוד על הנושאים עליהם דיברנו, אבל יש לי הרגשה שרובכם לא יגיע לפסקה הבאה, ולכן אסתפק בזה.
אתם לבטח כבר שואלים, איך כל זה קשור אליכם? ולבלוג? ובכן, עפר מעביר שיעורי טאי צ'י. ממה שהספקתי לראות, אני כמעט בטוחה שמדובר במורה אחר, עמוק, מעניין. האנשים שיגיעו ללמוד אצלו יבינו מהר מאוד שמדובר בתהליך התפתחותי ולא רק בשיעורי טאי צ'י. נדמה לי שכל מה שעפר נוגע בו טובל באוקיינוס של ידע, מחשבה ועומק. לטענתו, ההוראה שלו מתאפיינת בהוויה המיוחדת שלו, המכווננת לצרכי התלמיד, ולא רק בידע ובשפה המילולית בה הוא בוחר להעביר את השיעור.
עפר, בעל רעב תמידי לידע, טוען שהיה כילד מנותק לגמרי מהגוף. בגיל 16, בעקבות מאמר בעיתון, הוא גילה את הטאי צ'י. חלפו שנים והוא קיבל מתנת יום הולדת מחברתו דאז חודש לימוד טאי צ'י (אני מיד חושבת איך אנשים מסוימים מדליקים לנו פנסים בחיים, וכמה זה מרגש). ההתלהבות הייתה מיידית, והשאר – היסטוריה. רגע. עצרנו כדי להבין מאין הגיע הטאי צ'י. הוא למעשה התרגום הפיזי של הרעיונות הדאואיסטים – של תגובה גמישה לעולם. לקח לו שנים, אבל עפר הבין שהעקרונות של למידה והבנה, עליהם מבוסס הטאי צ'י, תקף גם לניתוח של הוכחות מתמטיות. כדבריו, העבודה שלו של ניתוח המבנה של הוכחות מתמטיות אינה דומה באופן מקרי למה שקורה בטאי-צ'י אלא הדמיון מבוסס על כך שאותם עקרונות של ידיעה תקפים בשני התחומים (למרות שהם נראים מאוד שונים). נראה לי כי עם המסקנה הזו, הוא הגיע לסוג של אחדות.
העבודה בטאי צ'י, עפ"י עפר, היא עבודת מודעות. התפתחות דרך הגוף, המשמש כמראה של הנפש. לכל אחד מאיתנו יש מקומות תקועים באופן כזה או אחר, ואנחנו חוסמים את עצמנו מלהתקדם, במקום לעבוד כדי לשחרר את המקומות האלו (את החלק הזה, אגב, אני כמעט בטוחה שהבנתי). ההנחיה של עפר מבוססת על תשומת לב, הנחיות מילוליות ושילוב של עבודה אנרגטית וגופנית. היא מותאמת לכל תלמיד באופן אישי, ולא בנויה מראש (הדאואיזם, הטוען כי העולם תמיד יותר מורכב מכל תיאוריה אפשרית, מבוסס על אי ודאות, ולכן גם כל שיעור אינו ידוע או קבוע מראש).
עפר ביקש להוסיף קצת על הטאי צ'י. מה שהוא אמר נכון גם לעבודה רוחנית (יש! אני חושבת שהצלחתי להבין בכל זאת דבר או שניים!): האימון הוא למעשה אומנות של הקשבה לשינוי. בתהליך הלמידה התלמידים מצליחים לעבור ממצב פסיבי למצב פעיל יותר, בו הם לוקחים אחריות על חייהם, על המציאות. התהליך גורם למתאמנים להתגמש, לפתח יכולות תקשורת טובות יותר, להגיב ביתר גמישות לסביבה, ובאופן כללי להיות מאושרים יותר מחייהם.
הבנתם? לא בטוח? גם אני לא בטוחה שהצלחתי. הפגישה עם עפר שלחה אותי לבדוק, לחשוב, לנסות להבין אי אלו דברים. אולי חלק מההבנה תבוא דווקא דרך הגוף…
עפר שמאי. 0546-571-579. טאי צ'י בקבוצות קטנות ואינטימיות.
עלות השיעורים – 500 ₪ בחודש לשני שיעורים שבועיים, או 250 ₪ לחודש לשיעור שבועי אחד. עפר מציע לקוראי הבלוג תשלום של 400 ₪ בחודש, למשך חודשיים ראשונים, ושיעור ראשון חינם. שווה!
איריס מלכא says
גילי יקרה (:
אוהבת את הכנות והאהבה שלך לאנשים ולעולם ((:
עפר גם מלמד בסטודיו לאומנויות התנועה ברמת אביב והוא באמת אדם ייחודי ומיוחד במינו (:
וחוצמזה רציתי לספר לך שהוא גם עושה סוג של הילינג וכשהברך שלי כאבה הוא טיפל בי מס' טיפולים והופ! קסם! זה עבר…
מוסרת לך ד"ש חמה וחיבוק
איריס
אחת שמסתובבת says
תודה איריס! שימחת אותי עם התגובה הזו. ואני לגמרי מסכימה לגבי עפר, וכיף לגלות שהוא אפילו הילר 🙂
חיבוק חזרה <3