(צילום: מיכל רותם)

תהיתי איך להציג בפניכם את הצלמת מיכל רותם. יש לי הרגשה שכבר נכתב עליה כמעט הכל. ולכן, הפעם, אבחר רק בתיאור החוויה האישית שלי אצלה. בסוף הפוסט תוכלו להתרשם בעצמכם משלל העבודות שלה. ותאמינו לי, יש ממה להתרשם.

ממש בימים אלו אני פותחת בלוג נוסף (כן, נדמה לי שזה ממכר), שהוא אישי יותר, והפעם אני נותנת במה לעצמי (אילו רק ידעתם כמה זה קשה לעומת מה שאני עושה כאן בבלוג). בעודי בונה את הבלוג, הבנתי שאני זקוקה לכמה תמונות שלי. נברתי ובדקתי, וגיליתי שב 10 שנים האחרונות (לפחות), כיכבתי לכל היותר בכ 20 תמונות, כשאת רובן ניתן להגדיר כלא מחמיאות במקרה הטוב או כישלון קולוסאלי במקרה הרע. במסגרת התובנות שלי על עשייה (כשעולה רעיון, רצוי לפעול מהר, אחרת מגיע הספק ומכרסם את הרעיון עד תום), ביקשתי המלצות לצלם/ת מהרובע, ובעקבות המלצה של גילה פרייס (וכשגילה ממליצה, אני יודעת שכדאי להקשיב לה), הרמתי טלפון למיכל רותם. תוך דקות קבענו מועד לצילומים, ואז התחלתי לשקשק באמת.

צילום? אני? יש לי פחד קהל. איך אתכונן? מה אלבש? איך אתאפר? מה יהיה עם השיניים העקומות שלי? והפצע שזה עתה החליט להפציע על הלחי? ומה לי ולצלמת שצילמה את מיטב אמני ישראל? וכך זה המשיך והמשיך.

למזלי, הפגישה כבר נקבעה, כך שיכולתי לנתב את החפירות רק לנבירות בארון הבגדים שלי, לשם מציאת תלבושות הולמות. גיליתי שכשאני מגיעה מוכנה, לפחות עד כמה שאני יכולה להיות, גם הטרטור של הפחדים, הספקות וסימני השאלה נרגע מעט. כמעט שבוע עבר, והגעתי לסטודיו של מיכל על הבוקר, רעננה, נרגשת, משקשקת ועמוסת קולבי בגדים.

ברגע שראיתי אותה, משהו בי נרגע. מיכל היא אשה כל כך נעימה, חיובית ויפה, שמהר מאוד (אוקיי, זה לקח כמה תמונות), הרגשתי בנוח להתייעץ, לדון, לפסול תמונות מסוימות ולהתלהב מאחרות.

המקצועיות שלה מתבררת כבר כעבור כמה דקות, כשאנחנו נגשות למחשב, לאחר כמה תמונות, כדי לבדוק מה מתאים, אילו זוויות מחמיאות, האם כדאי לי לחייך ועוד.

לא ציפיתי ליהנות, אבל בחיי שזה מה שקרה. רקע שחור, רקע לבן, שמלה, מכנסיים – ואני בשמיים! מי היה מאמין שלשים את עצמי במרכז הבמה לא יהיה נורא כל כך? מסתבר שיש הפתעות בחיים. אני זוקפת את ההצלחה לזכותה של מיכל, שהפרגון שלה, המילים הטובות, ההבנה וחוסר השיפוטיות פשוט משמשות כמרגיע הכי מיידי שיש. אבל זו לא רק הנאה פשוטה – אני חושבת שכמו בכל דבר שנעשה במקצועיות, הפקתי המון מסדרת התמונות הללו. למדי על עצמי לא מעט, גיליתי שמה שחשבתי שמחמיא לא תמיד כזה, ולהפך. אני תוהה תמידית איך אפשר להביא אותנטיות ועומק דרך יצירה, ועכשיו גיליתי שגם דרך צילום ניתן להביא אותם.

והתוצאה? מעל 150 תמונות (שלי! אלוהים), ומתוכן כמה ממש מוצלחות. נראה לי שיש לי שקט ל 10 שנים הבאות. ובעצם- מי יודע, אולי אתמסר למצלמה מהר משחשבתי?

את אחת התוצאות אתם יכולים לראות בקצה העמוד (כן, זו אני. למי שעד עכשיו לא חיבר פרצוף ל"אחת שמסתובבת", זה הזמן הצהוב!). ויש עוד המון תמונות נהדרות אצל מיכל בעמודי הפייסבוק השונים. רק חבל שאת האישיות שלה אי אפשר לראות שם. תצטרכו להאמין לי שמדובר באשה מיוחדת, מקצועית. צלמת אחת ויחידה.

מיכל רותם 7631313 050 . הסטודיו נמצא בישגב. לאתר של מיכל.

תוכלו להתרשם גם בפייסבוק מהתמונות שמיכל מצלמת – כאן, וכאן.

ולאחרונה יצא גם ספר צילומים שלה, ובה אמנים ואנשי ציבור ישראלים, כפי שנתפסו בעדשה שלה. עיינתי בו בסטודיו שלה, בין צילום לצילום, והוא מהפנט! מזכרת מקסימה מתקופה…