לראות ולא לגעת. לרצות ולא להשיג. לערוג, לחלום, לפנטז, לאהוב ממרחק. מכירים את ההרגשה הזו? לעיתים זו תמצית חיינו. ולמרות כל הקושי הכרוך בה, איזו תמצית נפלאה זו. כמה רומנטית היא. כמה ממלאה. כמה בסיסית לאמנים וליצירות המופת שהם רקחו.
נעלי גאיה הבהירו לי דבר מה הקשור בתחושה הזו.
החנות היפה, אחות לסניף במתחם בזל, שנפתחה לפני כשלושה חודשים לצד ליאת ומירב, הולי וחנות עודפי הנעליים שגיליתי באיחור לא אופנתי, מעידה על עצמה כפונה לנשים שמאסו ברשתות האופנה ומוכנות להשקיע קצת יותר (אוקיי, האמת חייבת להיאמר – הרבה יותר) כדי להיות אופנתיות, מיוחדות. בחנות ניתן למצוא פריטים שונים שמיובאים באופן אישי. נעליים איכותיות, בגדי מעצבים, מותגי תיקים וגם תכשיטים. כמעט כל פריט הוא יחיד, עשוי בקפידה, כזה שהאיכות צועקת ממנו, אפילו לאסטרונאוטית כמוני, שכמעט אף פעם לא זוכרת מה לבשה מי, ובטח שלא מאיזה מותג.
כל מה שראיתי בחנות היה יפה. החל מהנעליים השטוחות וכלה בחולצות האווריריות. כמעט כל מה שראיתי היה מונח כל כך יפה ומסודר במקומו שחששתי לגעת. כן, רוב הסיכויים שהצמיד היה נופל לי מהיד, הז'קט היה נשמט מהקולב אל הרצפה והנעל מתעופפת ברגע שהייתי נתקלת בשולחן (וכאשר מדובר בפריטים ייחודיים, יקרים ובעלי אסתטיקה גבוהה במיוחד, זה יהיה לגמרי לא ראוי). זר כנראה לא יבין זאת. לפחות לא עד שיישב איתי לארוחת צהריים מהוגנת למראית העין ואז יחזה בי מעיפה בנונשאלאנטיות את כוס היין לכל עבר. ובכן – מה לי, חובבת ריחופים, רומנטיקנית מוצהרת וחסרת פאסון, ולאיכות מסודרת ומרהיבה?
יש דברים שעדיף להעריץ מרחוק, ויש לכך סיבות שונות. אם זהו יצר ההתאהבות, הצורך בחלומות, המטרות הבלתי מושגות שנותנות לנו אוויר, הרצון להתפתח ולהגיע גבוה יותר בכל פעם, חוסר היכולת הכלכלית, סדרי עדיפויות. מאז ומתמיד הייתי זקוקה למעוף כזה. בלתי מושג, פלאי, רחוק. ובגדים, נעליים, אביזרים? משום מה מעולם לא נכנסו לקטגוריה הזו. אולי החלומות שלי חייבים להיות נפשיים, רוחניים. אולי נעלי עקב, צמיד חרוזים או תיק מהודר פשוט לא רומנטיים מספיק?
נעלי גאיה, על יופיה הבלתי מושג, שלל נפלאותיה ואיכותה הבלתי מתפשרת, היא חנות מוערכת למדי. אבל למרות זאת, היא כנראה לא בשבילי…
נעלי גאיה – לילי מנחם 12, קריית שאול. טל' 6207711 – 03
מה דעתכם? אשמח לשמוע