הבוקר, כשהקצתי לתוך חושך סתווי, ולשגרה מחודשת (סוף סוף), עלתה בראשי המילה איזון.

ומה עלה בעקבותה?  כמעט כל מה שיש. כמעט כל מה שחסר. לפחות אצלי.

אם זה הרגש המתפרץ שמאזן את המחשבות, הידע, הראש.

העיסוק במחשבות שמאזן את היצרים.

האנשים המקורקעים שמאזנים לי את הריחופים.

העיסוק ברוח שמאזן את החיים הכל כך חומריים שלנו.

הדמיון שמאזן את המציאות.

המציאות שמאזנת (לפעמים בצער רב) את הדמיון.

אורח החיים הבריא שמאזן (לפחות באמונה שלי) את החיים רווי הלחץ שלנו.

החריגות מאורח החיים הבריא שמאזנות את האובססיביות.

חיוך אחד שמצליח לאזן גם את מצב הרוח הגרוע ביותר.

משפט ארסי אחד שמצליח להרוס כמעט כל איזון קיים. והלוואי ואלמד איך מפסיקים עם כאבי הבטן שהוא יכול לחולל.

החופש (שמבחוץ ומבפנים) שמאזן את השגרה.

השגרה, מונוטונית ככל שתהיה, שמאזנת את החופש.

כוס היין בערב שמאזנת את הריצות המוטרפות, הפיזיות והנפשיות.

הטבע שמאזן את שגעון הגדלות שלנו, כבני האדם.

הספרים שמאזנים כל כך הרבה דברים – מחשבות, רגשות, חומר ורוח, מציאות, את הרעש הסביבתי והטכנולוגי.

הכתיבה שמאזנת את חוסר הסדר שמתחולל בראש.

אהבה שמאזנת את הלב.

המוזיקה שמאזנת הכל. המוזיקה שמוציאה הכל מאיזון…