אחד הפוסטים שאני כותבת בראשי כבר למעלה משנה עוסק במה שיש לי לומר על תכניות הריאליטי העוסקות במוזיקה. או, כבר כאן אני חוטאת לאמת. תכניות הריאליטי האלו חושבות שהן עוסקות במוזיקה, אבל יש לי חשד שהן רחוקות ממוזיקה, כפי שאני תופסת אותה, מרחק שנות אור.

נתחיל בגילוי. אני נמנעת במתכוון מלראות את התכניות הללו. אני מודה שניסיתי, אפילו מספר פעמים, ומצאתי את עצמי עצבנית, כואבת ועצובה. החלטתי להצביע ברגליים (כלומר, בשלט) ולא לראות את התכניות הללו. אבל אם מה שיש לי לומר יכול להזיז מחשבה של כמה צופים, עשיתי את שלי.

נתחיל בהיבטים טכניים. המדריכים, מנטורים (איזו מילה נוראה) או שופטים בתכניות אינם מורים לפיתוח קול. למעשה, לצערי, הם חסרי הבנה בפיתוח קול. כדי להסביר את עצמי קצת יותר אני אציין כי היותך זמר אינה הופכת אותך למורה לפיתוח קול. מורה לפיתוח קול הוא מקצוע, ומקצוע חשוב – כי מעבר לעובדה שאתה אמור לדעת איך וכיצד לפתח קול, באיזה סוג קול מדובר (ומהן מגבלותיו), אתה אמור לדעת גם איך לשמור עליו. ותתפלאו – זו תורה לגמרי לא פשוטה. עם כל הכבוד למתי כספי – כמה נשימות הן ממש לא חימום קולי, ולאמץ את מיתרי הקול לאחר כמה נשימות זה אפילו מסוכן, מה גם שצרידות לא אמורה להיות מנת חלקם של זמרים שעובדים עבודה קולית נכונה.

מיתרי הקול, למקרה שתהיתם, הם שרירים קטנטנים ועדינים, וכשם שאף רקדן לא יעז לרקוד ללא חימום השרירים, כך גם זמר שמבין דבר או שניים לא יעז להופיע ללא חימום ראוי למיתרים.

כשצופים בבית מניחים שמה שהם רואים בתכניות הללו זו עבודה קולית, זה מכעיס. מזמן לא ראיתי כזה עלבון למקצוע. העבודה היחידה שיש בתכניות האלו היא עבודה בעיניים. אין לי דרך יותר עדינה לומר זאת. אני מנסה לדמיין מה היה קורה אילו היה מגיע לאודישנים זמר מיומן, אך לא מוכר, שמהר מאוד היה מוכיח למנטורים שהוא מבין יותר מהם מהבחינה המקצועית, הקולית, המוזיקאלית. כפי הנראה היה נפסל כבר בשלב האודישנים. תארו לעצמכם את גודל השערוריה אילו אחד המתמודדים היה מתעמת עם אחד מבכירי המוזיקאים של ארצנו, ומוכיח לו שהוא אינו מבין דבר בנוגע לקול האנושי. מה הסיכוי שזה היה עובר עריכה?

נמשיך בהיבטים של  ביצוע. זמר מבצע, ובייחוד כזה שמבצע שירים שכבר עברו אי אלו ביצועים שנכנסו לאזניים או ללב של הקהל, נדרש למצוא את הקול הייחודי שלו. מדובר על עבודה לא פשוטה בכלל, אבל מעניינת מאוד – של מציאת דמות, סיפור, חיבור אישי למילים ולמנגינה. זמר שמכבד את עצמו ינסה למתן, עד לא לאפשר, השפעות של מבצעים אחרים, לפחות עד השלב בו יצירתו קורמת עור וגידים, ורעיונות נטמעים היטב בביצוע. כאשר לומדים שירים תוך האזנה לביצועים שלהם (בניגוד לשירה מתוך תוים, כלומר מתוך המקור) כמעט בלתי אפשרי לא לבצע סוג של חיקוי. אבל – זה דורש מזמר לדעת לקרוא תוים, משימה לא פשוטה בכלל. זה דורש גם מהמורה לפיתוח קול שלו לקרוא תוים, ומסתבר שגם זו משימה לא פשוטה כלל. מצחיק, בארץ אוהבים לדבר על "יצירה מקורית", אבל כמה באמת אנחנו פתוחים למשהו שונה? משהו שאינו דומה למשהו אחר שכבר התרגלנו אליו?

ויש לי מה לומר גם על בחירה מוזיקלית. תארו לכם זמרת שתגיע לשם ותסרב בתוקף לשיר את השירים הישראלים המוצעים לה? נניח שהיא תבחר בשירים מתוך מחזות זמר, או, גרוע מכך, בשירים על גבול הקלאסי? אני מהמרת שמהר מאוד היא תשוכנע שאין לזה מקום. איכות ורייטינג לא חייבים להיפגש. הם יכולים בשקט להמשיך לנוע כקוים מקבילים.

דבר אחרון, אם כי יש לי עוד הרבה מה לומר. קל כל כך להוציא שם רע למקצוע. אולי יוצרי התכניות אינם מבינים זאת, אבל העוסקים במלאכה כואבים את זה מדי יום. להיות זמר זו עבודה קשה, יומיומית. שמירה על הקול מתבטאת בכל כך הרבה אלמנטים, ועליה על במה כרוכה בעבודה קשה מאוד. זה לא מספיק להתלבש בג'ינס וטישרט ולצעוק עוד שיר של שלמה ארצי לתוך המיקרופון. זו אשליה. והיא אפילו לא מתוקה, תאמינו לי. אבל היא מוכרת רייטינג בכמויות ומלמדת את ילדינו מה צריך כדי להצליח במקצוע הזה, שאני אפילו לא יכולה לקרוא לו מוזיקה.

רוצים פעם לדעת מה באמת קורה למי שרוצה להצליח בתור זמר? למה שלא תשכנעו את יוצרי התכניות לקחת אנשים שכבר שנים עובדים קשה. אנשים מקצועיים שיש להם הכל חוץ מהקשרים הנכונים. ואת האנשים הללו לנסות לקדם ע"י יחסי ציבור, ארגון הופעות, עזרה מקצועית, שיעורים תומכים (משחק, פיתוח קול, תיאוריה מוזיקאלית, סולפאג', ריקוד ועוד). מורכב מדי? אולי פשוט יעתיקו את פורמט "פנטום האופרה" שעלה ברוסיה, והוכיח כי גם ריאליטי יכול להיות איכותי. אולי אז יצליחו להבהיר שלהיות זמר זה משהו אחר לגמרי…