כבר זמן רב אני רוצה לכתוב על הדוכן השכונתי בהדר יוסף, ואיני יודעת איך להתחיל, מה לרשום, איך לתאר. בואו נודה בכך שאני לא לגמרי הבן האדם המהימן לדיווחים על נשנושי שקשוקה, חומוס או נקניקיה בלחמניה (ישמרנו אלוהי האוכל הבריא). טרם התאוששתי מההתעלפות שלי בכספי (שעדיין מככב אצלי בראש רשימת הפלאפל), והנה אני חוזרת במצב רוח מרומם מדוכן שמציע סביח. האם כספי היתה הסנונית המבשרת על תחילתו של עידן חדש? האם היא פתחה בפני את הדלת להנאות מסוג חדש? והאם הדוכן הקטנטן והותיק שבפינת הרחובות קהילת ורשה וקהילת יאסי יהווה המשך ישיר לראשי הפתוח והחיך הלומד?

נניח לכספי ונחזור להדר יוסף, אחת השכונות הכי קהילתיות, חמות ונוסטלגיות שקיימות. והדוכן? נמצא בהלימה מלאה עם אופיה של השכונה. כבר שנים שהשקשוקה של הדר יוסף קוראת לי. ואני? מתמהמהת. לא עוד!

בפעם האחרונה שביקרתי שם הבנתי שיש בו משהו כל כך נדיר, עם טעם של פעם, שחייבים לתפוס, לגזור ולשמור. ממש כך. ואני לא מדברת על ענייני צבעים, או קבוצות, או אבי נמני. לא תשמעו ממני מילה על האלמנט הנ"ל. דווקא בימים מנוכרים, גלובאליים, גרנדיוזים, הדוכן הקטנטן הזה מצליח לבנות לנו קאלט שכונתי, אפילו ללא שם מוגדר (אחת ולתמיד, מי יודע איך קוראים לדוכן הזה?).

בכל יום חמישי, לקראת הערב, הבנים (קבוצה לא מבוטלת של ילדים בגיל בה"ס יסודי) מתאמנים בכדורגל אצל מיקי וניר, ואז, מורעבים ומותשים, אבל עם אדרנלין בשמיים, הם מבקשים ללכת ולאכול אצל איציק. בפעם האחרונה התלוויתי אליהם (בדרך כלל אני משאירה את ענייני הכדורגל לבן הזוג שלי), והבנתי למה.

הם יושבים שם בצוותא, ובמחיר ממש זעום בונים לעצמם זיכרונות ילדות וטעמים נוסטלגים שיתחברו לעד לילדות הקסומה. כשראיתי את ההתלהבות בפניהם, הצלחתי אפילו להתגבר על הרתיעה הראשונית שלי מהטרופית והנקניקיה שבה חלקם בחר. בן הזוג שלי התעקש שאטעם מהסביח (הוא מצוין, יש להודות) ומהשקשוקה בפיתה (עוד מוצר טעים להפליא).

בן הזוג שלי ידע מדוע כדאי לי להישאר ולשבת עם הבנים. אפילו לי, עם כל האהבה לבריאות, לארוחות משפחתיות ולהרגלי אכילה נכונים, אין שום כוונה לחבל בזכרונות שהם בונים לעצמם, בעזרתו של איציק והצוות הנחמד כל כך של הדוכן שלו. אין פלא שכבר שנים הוא מצליח לשרוד, ולשמור על קו מאוד ברור וכל כך צנוע. קו של פעם. ומסתבר שאפילו היום, יש לו מקום…

"מזנון הצהובים", או איך שקוראים לו – פינת הרחובות קהילת ורשה וקהילת יאסי.