שוב הוכחתי עד כמה אני חסרת עמוד שדרה. אבל שימו לב, הפעם עמוד השדרה הזה לפחות מטופח!

הגעתי למרב בעקבות פלייר אפוף לבבות שהיא שלחה לביתי. בהתחשב בעובדה שכך הכרתי גם את נעמה טואטי, חביבת הרובע (שיצאה לחופשת לידה ונטשה אותנו, נקווה שרק זמנית), כנראה שזו דרך השיווק המועדפת עלי. משהו במכתב הכאילו אישי מצליח לדבר אלי הרבה יותר מאשר פרסומת קופצנית ומכוונת מטרה במדיה הכחולה (ואני יודעת שזהו רק הספתח של הפרסומות המותאמות. אני צופה כבר את מבול ההצעות המפתות שישוגרו אלי להגדלת חזה, רכישת ספרי הגות או סייל מטורף של נעליים, שסביר שלא אוכל לעמוד בפניהן).

החלטתי, לתומתי, שאשלב טיפוח עצמי עם פוסט חדש, ויצאתי אל מרב עמוסת שאלות, תהיות ושיער גבות (כלומר, שכנעתי את עצמי שיש עם מה לעבוד). מרב צחקה למראה הגבות הכאילו פרועות שלי, אבל כיוון שהיא כל כך נחמדה, ועוד יותר מכך בעלת חוש הומור, הואילה בטובה לבצע בי טיפול. מיותר לציין כי כל מי שיפגוש בי מעכשיו לא יוכל שלא לשים לב לשינוי אשר התחולל בפני בן לילה. מעתה אני מסתובבת בגאון ברובע עם גבות מעוצבות (טוב, נו, אני כהרגלי שוגה בדמיונות, נותנת דרור לפנטזיות ומאבדת עשתונות כמעט כמו גיבוריו של הסופר האהוב עלי).

לא סתם אני מזכירה סופרים באותה הנשימה יחד עם גבות. מרב היא טכנאית ציפורניים מהזן המיוחד ביותר. כששקעתי איתה בשיחה, תוך דקה התגלגלנו להמלצות ספרים (אני מודה שלא יכולתי להישאר אדישה לנוכח הספרייה המרתקת שבביתה). תוך שתי דקות כבר רשמתי בזכרוני את המלצותיה, והיא את המלצותי. בדקה השלישית נזכרתי שיש לי מטרה מובהקת בפגישה שלנו, או שתיים, וניסיתי להתמקד בסיפור של מרב, שהוא מעניין לא פחות מכמה ספרים שמונחים אצלה על המדפים העמוסים.

מתי בפעם האחרונה נתקלתם בטכנאית ציפורניים, שהיא גם מקסימה, גם רהוטה, גם קוראת למרחקים ארוכים וגם כותבת, והכי חשוב – נכנסת לכם מיד ללב? אצלי זו הפעם הראשונה. מרב כותבת בלוג מקסים, ובו הגיגים על סיפורים ונשים שהיא פוגשת. כמובן שתוך דקות הבנתי שהתהפכו היוצרות והיא מראיינת אותי, וכל מטרותי יורדות לטמיון. ניסיתי להתעשת, אבל השיחה בינינו התפתחה והסתובבה, וכל כך נעמה לי, שלא הרגשתי שאני נסחפת למחוזות אחרים.

כשנכנסתי מרב הציעה לי משהו לשתות. סירבת בנימוס. לא עברו עשר דקות וכבר אחזתי בידי (הלחות מקרם מפנק) כוס תה ירוק (כזו אני, כאמור, חסרת עמוד שדרה והחלטית עד אין קץ). יש לה מזל שבשלב כלשהו הגיעה הלקוחה הבאה, כי אחרת הייתי נשארת אצלה עד שכל שיער הגבות שלי היה צומח פרא, ומוצאת על מה לדבר איתה משך כל אותו הזמן.

יצאתי ממנה והחלטתי שאני חייבת לגדל קצת את הגבות, או להאריך את הציפורניים, או להפוך לאישה הזו שמתחזקת מראה מוקפד, רק כדי לחזור אליה. פשוט נזכרתי בכמה ספרים שאנחנו חייבות לדבר עליהם, בכמה חלומות, בכמה החלפות חיוכים. מאלו שנותנים לנו להרגיש, אפילו לשניה שמתמוססת מהר, כמה העולם יפה, כמה הכל אפשרי…

פצצות לגבות – מרב בן הרוש שני – אלתרמן 1, טל' 8800416 052
הבלוג של מרב, דף הפייסבוק